טיול יום שישי - זיקפת הקולומבריום או חלמונית לבנת כנף.
לידיעת קהל קוראינו הנאמן – שתי התופעות שמופיעות בכותרת המאמר אינם קיימות.
מטרתם הייתה למשוך את תשומת לב הקוראים שהדבר היחיד המסוגל לגרום להם לקרוא
או לעורר בהם התרגשות מינית הינו הצופציק של הסמיצי בקיסיס י החדש של הגיפי
פי אס שיצא אתמול (בנגוד לגימסי של הטיבילי של הבילבולי בדגם שיצא שלשום
אבל הוא כבר מיושן).
הטיול היום היה לאורך גבעות להבים בנסיון למצוא חלמוניות (אבי הצפור המוכרת
למעלה) וסינגלים. הטיול שעשינו בעקבות הל"ה בשבוע שעבר הבהיל כנראה "ל" מתוך
ל"ה הצדיקים ולטיול התיצבו רק "ה" מתוכם (+1). הגדיל לעשות
יורם, יבדל לחיים קצרים, שעשה ימבה של רעש באינטרנט אבל בשעת במבחן לא התייצב.
מילא. הכיף היה שבהשוואה למטען התרבותי האינטלקוטואלי והרגשי בטיולים הרגילים
של רכסים, הרי הפעם התאספה נבחרת מוחות שהיה כיף לשמוע אותה מחליפה דעות
ורשמים. מי היה שם? אני בעיקר ועוד כמה דמויות שאני לא זוכר בדיוק. החברה
די שמחו שבאתי כי גם בטיול הזה יהיה מישהוא להאשים אם קורה משהוא.
אין מה לאמר , בתקופה הזו של השנה פשע לפספס טיול מכל סוג שהוא ולא חשוב
איפה.החבוק הקריר של מזג האויר האוהב בצרוף זהב הנוף שנשפך עליך מכל צד,
מסוגל עצור את נשימתך ולגרום לך להתאהב בכל דבר שזז בסביב גם אם זה ניצן
או אבנר. הכל צח, נקי ראשוני ובלי יהודים. אהבנו כל כל פריט שנתקלנו בו
בדרך אם זה נוף, עץ, גבעה, שבילון, שיחון ובעקר חלמונית. יום של שמחת חים
ואהבה (אהבה – סוג של תחושה ורגש שאינו מצוי אצל רוב חברי רכסים)
יצאנו מישוב להבים לאורך דרך עפר מדרום לישוב עד לחורשת אורני ם קטנה שבה
התגלתה החלמונית הראשונה (כנראה ע"י ישו לפי התאריך שהה כתוב על השלט).
מדובר בפרח צהוב יפפה לא גבוה אבל גדול במימדיו שצומח במשך שבוע שבועיים
בתקןפה זו עד שהחרקים גומרים להאביק אותו (מוזר למה בקאמה סומטרה אין שום
תנוחה של חרק מאביק למרות שהמזדיינים האלו עושים את זה במליונים) ואז הם
נושרים והעלים הירוקים מופיעים כדי ליצר מזון לבצל לקראת הקיץ. לא מבין
את הרעיון אבל הפרח באמת יפה בצורה בלתי רגילה במיוחד באזור זה.
המשכנו לטפס קצת ברכס והגענו לתל חליף, אתר די מענין מימי בית ראשון, אחד
משרשרת די צפופה של ישובים יהודיים שהיו פה אז. ככה זה, תמיד יש המון יהודים
בכל מקום. היה מענין לדעת שמתחת לכנסיות בימים ההם היה תמיד חדר מטמון שבו
החביאו דברי קדושה ואוצרות. בהמשך דרור הריץ אותנו קצת על הגבעות בסביבה
אבל בסוף החליט לותר על הקולומבריום כי היה קשה למצוא אותו ( מה ששימח אותי
מאוד כי אין לי מושג מה זה אבל נשמע מפחיד.)
מכאן עלינו לנקודה הכי גבוהה באזור, משהוא בגובה הכרמל ממנו אפשר לראות
כמעט מים לים (טוב הגזמתי קצת כי המילה "ים" הזכירה לי את "ים
הסינגלים" שהובטח בטיול, טוב אפשר לותר על ה"ים", אולי
אגם, טוב לא אגם, אולי נהר טוב אז נחל או זרזיפון. נגמור על סינגולון פעוט
באורך של ניצן .אבל אי אפשר להתלונן, וגם אסור...)..
נעצרנו לאכול ארוחת בוקר והתפתח ווכוח מענין בין דורון לזמורה למה אסור
לזרוק גרעין של תפוח אכול בשטח. הוכוח נגמר בזה שזמורה הואשם בחסול כל הלטאות
באזור (הסברים במערכת)
זהוא, היינו בדרך לכבוש עוד רכס קצת מרוחק כשהפדל של ניצן שבק חיים וכל
נסיונות ההחיאה של דרור לא הצליחו. מועצת החכמים החליטה שניצן לא יכול להמשיך
וחייב לחזור לחוף מבטחים (האוטו) עם לווי צמוד שאפשר לסמוך עליו – אני.
כך שבמקום להנות ללא מצרים מעוד טרטור בעליה קשה הייתי חייב!! להחזיר את
חובי לחברה ולהחזיר את ניצן בשלום הביתה (תבינו – היום מדובר אצלו במשפחה
מרובת ילדים). אבל ככה זה אצלנו- לא משאירים פצועים בשטח.
ולסכום – אין סכום כי ישנתי כמו משוגע כל הדרך חזרה הביתה כשניצן נוהג,
חלום ליל קיץ רטוב של כל רוכב אופניים.
בכל זאת סכום – מישהוא צריך לשלוח את דרור לבדיקה דחופה. הבחור לא התבלבל
בדרך אפילו פעם אחת. הכל דפק 100 - להוציא לקראת הסוף כשהוא פלט משהוא בנוסח "יו,
השטח הזה יצא לי מהמפה.." בין הקוראים המאושרים שיפתרו את החידה למה
יתכון המשורר יוגרל סנדויץ מקורי של קוץ.
בנוסף – למה אסור לי לעצור רכב נוסע בכביש כדי לשאול אותו מה השעה?
קוץ.
