|
כתב ורכב: דוד ניצן
|
עוד טיול מדברי, אולי האחרון השנה. האביב כבר
בפתח ומזג האוויר מתחמם. את הרעיון לטיול הביא ניר מפורום טיולי אופניים.
מדובר באיזור לא מטוייל, מעטים מבקרים בו ברגל ומעטים עוד יותר באופניים.
המסלול מחבר את חניון בארות, מעלה נח, בקעת אבו טריפה, נחלאנמר, עין אום
צאלאח, נחל קמאי והר ארדון. הדרכים דרכי ג'יפים בהתחלה ובהמשך נקבים -
דרכי גמלים, ערוצי נחל, רוג'ומים, כל מה שאנחנו אוהבים ובשפע. את המסלול
הפורסם בתפוז שינינו כבר בהתחלה וקבענו את חניון בארות כנקודת יציאה וחזרה
בהמשך, בניגוד למסלול שבתפוז שבו הכניסה והיציאה לעין אום צלאח נעשתה
באותו נתיב, דרור הביא רעיון שהפך את המסלול למעגלי, הימור שהצליח בגדול.
בקטע אחר עשינו חיתוך שהציע לוין, שחסך לנו עלייה ורידה למעלה אנמר. גם
לאחר השינויים והשיפצורים המסלול לא נהייה יותר קל רק יותר קצר.
אז מה היה לנו.
נפגשנו ביום חמישי בערב בחניון בארות לארוחת יום הולדת לסער ולשינה טובה
לקראת היום שמצפה לנו. שעון הקיץ נכנס לתוקפו ו"הלכה" לנו שעת שינה. תכננו
לצאת ב 7 בבוקר ומעשית יצאנו רק ב 8, טוב שהתווספה לנו שעת אור.
נפגשנו ביום חמישי בערב בחניון בארות לארוחת יום הולדת לסער ולשינה טובה
לקראת היום שמצפה לנו. שעון הקיץ נכנס לתוקפו ו "הלכה" לנו שעת שינה.
תכננו לצאת ב 7 בבוקר ומעשית יצאנו רק ב 8, טוב שהתווספה לנו שעת אור.
המכשול הראשון מעלה נוח, הדרך שמובילה לשם די טוב, לקראת המעלה כמה ק"מ של
דשדש, אני מוכרח לציין שכמעט ולא הורדנו רגליים. את המעלה לא הצלחנו
לרכוב, חוץ מהקטע האחרון.
אחרי מספר ק"מ בדרכי ג'יפים נוחות הגענו לבקעת אבו טרייפה ונכנסנו לנחל
אנמר, אפיק נחל, שבילים לא מסומנים כייף אמיתי. כאן בניגוד לדעתי הוחלט
להמר על הקיצור - שיפור של דרור. ההתחלה בעלייה רצחנית ברגל, שביל שמסומן
ברוג'ומים.
ככל שעולים מדד היופי עולה ודי מהר מצאנו את עצמנו במעלה אפיק
שגולש עד לעין אום צלאח. מיהרתי להודות הטעות ולהנות מכל רגע של רכיבה עד
למפל שמשקיף לעין אום צאלאח. מעטים האנשים שמגיעים לכאן מהדרך הזו והמראה
מרהיב.
בעין אום צלאח עשינו הפסקה ארוכה שאותה ניצלנו לשחייה (המים קפואים) ואח"כ
התייבשנו כמו כלבי ים. יעלה הכינה קפה נפלא, החיים יפים.
המשך הדרך בשביל שנמצא מעל למפל ומאפשר עוד תצפית לא שגרתית על המים. יותר
מאוחר נתקלנו ברוג'ום ענק ומאובן ענקי של חילזון - אמוניט וזה מה שכתב לי
עליו יואב בהט בפורום תפוז "60 שניות על החילזון המאובן", קוראים לזה
אמוניט. זהו בעל חיים טורף שהסתובב בים לפני 120-65 מליון שנה. יש לו תאי
אוויר בתוך השבלול (אפשר לפעמים לראות את המחיצות בתוך המאובן)שאיתם הוא
מווסת את הציפה הנייטרלית במים, כמו צוללת. ההתקדמות שלו נעשית ע"י השפרצת
סילון מים בלחץ מול כיוון ההתקדמות, יש מאובנים שקוטרם מעל מטר. יש לו
קרוב משפחה מאוד דומה (ההבדל הוא בצורת הפסים על השבלול) שנקרא נאוטילוס,
שעדיין חי ובועט (או משפריץ).
המשכנו על דרכי גמלים, גם רכבנו וגם הלכנו, חלק גדול מהתואי בערוצי נחל ענמאר וקמאי שצריך לנווט ולהמר על הגדה הנכונה. המסלול שהוכנס בגיפיאס ממש עזר ותמיד "חתכנו" לקראת הנקודה הבאה. מנסיון העבר תמיד סמכנו על הגמל והשתדלנו לרגוב בעקבות הגללים או כמו שקראתי לזה הגלגלים של הגמלים.
תופסים פיסה של צל בנחל קמאי
הר ארדון, נקודת תצפית מרהיבה לכיוון מכתש רמון, חלק גדול מהשביל ירדנו ברגל, היה תלול מדי ובכל זאת היה שווה.
התמונה הזו שווה 1000 מילים. עברו 24 שעות מאז הטיול הגוף עדיין מלא באדרנלין. מי שהיה מבין למה אני מתכוון. .
תודה לכל המשתתפים, רכבתי ונהנתי,
דוד
