30.4.09

פיטר

מוביל:

15

משתתפים:

קילומטרים:

אבן ספיר – it has been a hard day ride       BEATLES -                 
 
אם החפושיות היו יודעות לשיר כמו שפיטר יודע לבנות סינגלים, כל העולם שלנו היה נראה אחרת.
כבכל יום שישי מצאתי את עצמי נקרע בים תחושותי לגבי מארגני מסעות סיזיפוס שלנו – בין אהבתי את הנשמות הטהורות דרור,לוין,ארני את ניצן, לבין תאוותי לנשיא הטרוף – פיטר. הפעם – פיטר.
פיטר - אחרי המסע הבתולים שארגן לנו היום (למרות שהחברה טענו שלא בתולים ולא צפרים (מאיפה הצפרים הגיעו לפה?) כי היינו שם כבר כ-200 פעם אבל למרות מוחי המחוק אני לא חושב שהייתי יכול לשכוח יופי כזה.)-אין אפשרות אחרת, חייבים להעריץ אותו..
נתחיל באחולים לקהל המשתמטים שהפסידו עוד יום אלוהי, אחד מהאחרונים השנה כי נשימת חרבוני הקיץ כבר מעבר לפנה, בלי להזכיר שמות (כמו מולי, יורם, ארני,יובל, אבישי וכמה גמדים מ-ל), חברים, להזכירכם -  אתם לא תשארו צעירים לנצח ולהפסיד מסלול כזה כשבקרוב אתם עוברים לכסא גלגלים ולברכיים מפלסטיק, להתעצל לקום לטיול כזה הריהו כמעשה איוב שזכה בפיס וזרק את הכרטיס בטעות לפח.
פרטים – 07:30 בוקר יום שישי,  כ-15 יוצאי רכסים צבעוניים החנינו את המכוניות בדרך העפר ליד עין חנדק.  (למה נותנים שמות שוברי שיניים כאלו למקומות כל כך יפים בארץ?  חנדק לא היה שם כי אין חנדק..)
מסלול – כ- 57  ק"מ (ניצן אמר 25 אבל מה הוא מבין?) עליה קצרה, והתחלה די מיידת של סינגל ארוך שעובר דרך עין תמר לשביל המעיינות, חירבת סעדים, עוד סינגל ארוך  מטורף להר שלמון  וחוות גתות, ירידה לנחל רפאים וגשר קובי (רכבת), עלית השלשול האינסופי ליד קנדי וחזרה דרך החירבה ושביל המעיינות.
כמה ארועים ראויים לציון:
·         כמעט (דגש על ה-"עט") לא הלכתי ברגל
·         אף אחד לא התהפך למרות חלקים די טכניים  של הסינגל. לנחמה עצרנו לכמה שניות הנצחה ב-2 אתרי מולי. אתר הרגל השבורה ואתר סתם התהפכות. פיטר נזכר בנוסטלגיה איך סחב את מולי על הגב. בחור נחמד פיטר אבל סטיות לא חסרות לו. (דרך אגב עם במולי והפוכיו עסקינן, נתקלתי במה שכתבתי פעם איך מולי רכב מאחורי מישהוא לא מיומן שהרביץ התהפכות מרשימה, ומולי שהיה בדיוק מאחורה התפעל " בחיי, פעם ראשונה שאני רואה את עצמי בראי" )
·         משפחות קובה שייקה את עזרא השתפרו ברכיבה בצורה מפחידה. קובה (זקן מטורף)  ירד את הכל !! כולל ירידות מפחידות שבהן אפילו יעלה נאלצה לסחוב אותי על גבה. עזרא, כמעט כנ"ל (בתחומים אחרים שלהם אין שפור רציני למרות שראיתי מזוית העין שקובה כמעט הציע לי ביס מהסנדוויץ האחרון שלו).
·         אבדות – שתיים. אני את המשקפיים שלי ופיטר,  שכרגיל באחד מרגעי חדוות היצירה שלו קפץ כשפן על אופניו בגשר קובי והשאיר את התרמיל יתום על השביל ונזכר רק כשהגיע לפסגת האוורסט. לשתי האבדות שלום
 
יצאנו לדרך, עליה קצרה וכניסה מיידית לסינגל לא מסומן בחצי הרכס שיופיו עצר את נשימתנו בשניה. איך פיטר מוציא את הדברים האלו ואיפה הם היו כשהיינו קטנים? סינגל צר ומתפתל שחלקו די מסוכן כי מעידה קלה ואתה מתרגל צניחה לא קטנה למטה ואם שום דבר לא עוצר אותך אתה מתרסק 100 מטר למטה לתוך הסלון של משפחת דבוש באבן ספיר. לא קרה.
יום צלול שאפשר רעות עד לקצה העולם. שלוב שלא יאמן של צבעים , בעיקר ירוק כחול של היער והשמיים וים של סגול מטורף של רותם? שעיר (הקרן הקיימת שמשקיעה כל כך הרבה בפתוח הסינגלים האלה לא יכולה לשים מדבקה עם שם על כל צמח שלא נראה מגוחכים בנסיון לנחש את שמה של כל שלפוחית זוהרת שאנו רואים? (הפרח הצהוב הזה עם הקוקיות למעלה, נו...))
הסינגל הוא חלק משביל המעיינות שכולנו מכירים. די מדהים היה לראות את ערב הלאומים הרב ששרץ בשעת בוקר מוקדמת כל כך לאורך הנתיב. מספר חרדים (זכר ונקבה למרבה ההפתעה), מספר ערבים (לא ברור מה עשו שם) ששכשכו בברכה והדליקו מדורה קטנה לידה, 3 מטיילים מאנגליה וסתם יהודים צעירים/רות ורזים/זות. חוויה נעימה סך הכל, במיוחד אנחת הההתפעלות של אחת האנגליות שהיתה בנויה לתלפיות משראתה אותי יורד דרדרת תלולה תוך סבוב לא קל בקצה תוך כדי שריקה עליזה לא אכפתית, אנחה שהגיעה לשואה כשעינה שזפה את הדובי שלי. בשביל רגעים כאלו שווה להתרחץ...
די מהר בהתחלה  תקלה ראשונה כששייקה חסל את השרשרת שלו ועכב את כל הכוח. אף פעם לא שתינו קפה 3.5 דקות אחרי שהתחלנו טיול אבל יעלה הפתיעה כרגיל וגם תומר עזר לה להוציא את הסיר מהתיק. בעל למופת.
מחרבת סעדים המשכנו צפונה בשיל הסלול שמקיף את החרבה ונהפך די מהר לעוד סינגל אינסופי וחלקו טכני. עלינו עד לחוות הגתות (גם כאן נשבעו לי בנקיטת אצבע שכבר היינו כמה פעמים. א פייג...) שם נעצרנו לארוחת בוקר ולוכוח מענין בין דרור לאחייובל אם זה גתות לעבוד יין או זיתים. ריב די מענין שבסופו דרור שכנע אותנו שלא היו בכלל זיתים בארץ מלפני תקופת כורש. מה זה קשור לא הבנתי אבל זה חבר אותי חזרה לשורשים שלי (קראתי את המשפט האחרון הזה פעמיים וזה הדבר הכי אווילי שכתבתי בשנה האחרונה – שיהיה..). בנןסף – אני לא חושב ששתינו אי פעם כמות כזאת של קפה ותה שיעלה+אחייובל הרתיחו ללא הפסקה. כה ירבו..
זהוא, לא זוכר איך אבל פתאום נגמר. עקב דווח טלפוני של אחלן שברח קודם בדבר פקק אדיר במעלה הסטף, נמלטנו לבר בהר ונחתנו לתוך מרק קובה די טעים. כרגיל, גם שם היינו אלפי פעמים ולא ידענו שזה קיים ושהטבח הומו..
 
לסיום – עודני יושב וכותב נפל לחיקי במקרה התנ"ך פתוח בתהילים ל"ח -  "עד מתי רשעים יעלוזו??" אני אישית מתכוון לעלוז עם טיולים כאלו עד אינסוף. ינצור האל את נשמות המארגנים.
 
קוץ
 

סיפור הטיול:

קוץ

כתב:

דוד ודני גורן

צילם: