כתב ורכב: דוד ניצן

 

מסלול אתגרי ומדהים ביופיו בהרי דימונה ונחל קינה
יום שישי, 22:00 אני לא מצליח להרדם, האדרנלין מציף את הדם. חיוך שאי אפשר למחוק מהפנים. הרבה חוויות ואתגר ליום אחד. תמיד קשה לי להחליט למי אני כותב, לאלו שהיו בטיול ויודעים על מה אני כותב, לאלו שנשארו בבית והפסידו טיול ענק? ספק אם הם יכנסו לאתר, למה לזרות מלח על הפצעים או לשלושת קוראי, דפנה, אוריאל ועוד אחד ששכחתי את שמו. יצאנו מדימונה ב 8:00 בבוקר, יום בהיר וקייצי, שינוי לטובה לאחר הסופה שהיתה בשבוע שעבר. לא מספיקים להגיד ג'ק רובינסון ומתחילים לטפס לאורך קווי מתח גבוה. רוכבים על שביל רחב שרץ על קו רכס, לעיתים יורד וממשיך לטפס. הגבהות צחיחות וזרועות בכפרים של בדואים, המון גמלים וכלבים שנובחים עלינו. הנקודה המשמעותית הראשונה חירבת עוזה שניצבת על גבעה רמה. חלק עולים בדרך הקצרה, ברגל חלק מקיפים ומגיעים ברכיבה בסופו של דבר מגיעים לחפירה ומקבלים הסבר מדרור. עד כאן הכל רכיב. מההר יורדים ברגל לנחל קינה. הנחל נהיה קניוני, נוף מדהים בהתחלה כמעט ולא רכיב, בשלב כלשהו מצליחים לרכב על המצוק, הרגשה עילאית. ממשיכים ברגל יורדים במעלה הנחל, כמה פיתולים עוצרים לנוח. בטיול השתתפו, לוין, דרור, יעלה, דוד, יובל, יורם, גדעון, אבנר, מיכה, גילי, קרן. סה"כ 3 בנות אירוע שֿברכסים דורש ציון. בהפסקה קרן שלפה ערכת קפה על כהל ועשתה תה מתוק, בדיוק בזמן. ההמשך בנחל ברכיבה טכנית ואגרסיבית על חלוקי נחל גדולים, חלק רכבו וחלק הלכו תלוי בכשר וביכולת של הרוכב. נחל קינה הופך לנחל חימר ובסופו של דבר מגיעים לנחל דימונה, הקינוח, 17 ק"מ של עליה מתונה (kiling me softly). הנחל קל מאוד לרכיבה, ממש אוטוסטרדה, אבל אחרי 50 ק"מ העייפות מתחילה להשפיע וגם רמת האנרגיה הזמינה יורדת. שינסנו מותניים, פידלנו ופידלנו ופידלנו, כל עליונת נראית הר, רואים, את בתי דימונה באופק, הבתים נעלמים ושוב פעם צצים קצת יותר גדולים. מזבלה! סימן טוב! אנחנו ממש קרובים. עלייה קצרה בכביש אספלט ואנחנו בעיר. תודה ללוין שהגה והוציא לפועל מסלול "אה לה ארני" (זאת מחמאה).
אני רוצה להקדיש את היום הזה לרוני קרפ, חבר, ששוכב כבר יותר מחודש בבית בגלל פריצת דיסק, אני מאחל לו החלמה מהירה ושישוב ,לסבול ביחד אתנו בשטח".
אני רכבתי ונהנתי (מקווה שגם אתם), דוד