29.8.08

איציק

מוביל:

18

משתתפים:

קילומטרים:

התייצבנו לטיול כ-18 חברה רעננים ומאושרים ליד בית הקברות של קרית ענבים. רכבנו במסלול ארוך ומקסים מסביב להר, ירדנו לנחל כסלון,עלינו בואכה מבשרת ומעלה החמישה, רחצנו בכמה ברכות מקסימות בדרך. מזג האויר היה נחמד ומסביר פנים והרכיבה היתה קלה ומשביעת רצון בדיוק כשם שמנהיגיהו הבטיחו.

זהוא, גמרתי לשקר , עכשיו מה באמת קרה שם..דבר דבר על אופנייו..

לפני שנים שקראתי את סטיינבק שאמר "בקשתי את נפשי למות" לא הבנתי על מה הוא מדבר, אחרי הטיול – הבנתי. חבל שלא יכולתי להשאיר את הנפש בבית, אבל לך תדע..

נקודת ההתחלה של הטיול, בית קברות - בעבר , ישראל בוגלר היה חובב של מזבלות וערמות זבל, הכנופיה של היום נדבקת לאחרונה לבתי קברות. אני לא יודע מה זה בא לרמז לגבי ארועי הטיול,חושבני שהמוביל רק רוצה לכסות את עצמו לכל מקרה.
די שמחתי וציפיתי לטיול, גם בגלל התאור המובטח באי מייל של ניצן ( להלן צטוט) :
0700
בית קברות קרית ענבים
מוביל איציק
אני מסייע ברתק
עולים, יורדים ומסתובבים.
קצת סינגלים, קצת הליכה, קצת מים והרבה חומוס.
(הדגש על "קצת" ) וגם חשבתי שיתחשבו בי כי אני חצי יתום. לא עבד.איך אמא שלי אומרת "א פייג". לגבי מספר המשתתפים-אני לא בטוח כי בגלל החום הדמויות הצבעוניות שלהם התחילו די מהר לרצד כמו בפטהמורגנה.

בגדול המסלול באמת התחיל ממקרית ענבים, דרך מבשרת,נחל כסלון (אני חושב). התחיל די נעים, השמש עוד לא יצאה מדעתה, המסלול והנוף מקסימים ביופים ובצבעם. נחיתה ראשונה בעין נקובא. נקובא לא היתה שם אבל העין שלה משהוא. כרגיל התפשטנו ערומים וקפצנו לבור. כשראיתי את סער ופיטר ערומים – רחב לבי, אין לי במה להתבייש (בקשתי להלוות את הגוף של סער לשישי שבת אבל לא הסכימו. על החוט של פיטר ותרתי). היינו צריכים להיות בשקט כי לא רצינו להפריע לשנת חבורת צעירים נחמדה שבלתה שם במסיבת טרנס בלילה
עליה נחמדה לכוון מעלה החמישה ומסע לתוך בית ההבראה והקבוץ (קצת התעכבנו כי לוין בהתחלה אמר שצריך לחכות לריאות שלו שעדיין למטה) . מסע מרתק לאורך גדר הבטחון ומבט לפלשתין. לא השתנה הרבה מהתקופה שהיינו רוכבים שם לפני 15 שנה. מכאן החלק הכי טוב של הטיול (כמעט האחרון) דהירה מטורפת בירידה לאורך הכביש לכוון נטף , תענוג אדיר שווה הכל (אפילו שייקה שהוא ענו וצנוע בדרך כלל השתגע, נתקף בחדות היצירה והמרוץ ולא הסכים לתת לאף רכב מאחור לעקוף). מה שלא הבנתי בטפשותי היה שאת הירידה הזאת אני אצטרך לעשות אחר כך הפוך בעליה כשחום יגיע לשיאו ולא תהיה טיפת רוח. ככה נפלה גם רומא.
נמשיך, עדיין חיובי. הגענו לחניון כ- 2 ק"מ לפני נטף ומכאן התחלנו סינגל שירד די תלול לכוון פלשתין ונחל כפירה מזרחה. סינגל באורך אינסופי (השלט הקטן בכניסה שהזהיר מפני הפרצה הקיימת בגדר הבטחון לא הזיז לאף אחד). התחלנו, זה אומר רובו ברגל כי הסינגל די תלול מלא סלעים ושיחים מעצבנים ודי מתאים למתהפכים כרוניים או חובבי בנגי (ואל תספרו לי שסער רכב את רובו – דוגמא הוא לא.הוא גם קושר את האופניים שלו על האופנוע, זה אומר שאם אין לי אוטו אני צריך לקשור את אופני לאזניים?).
גם פה לא קלטתי שאנחנו הולכים בדרך ללא מוצא שנצטרך לחזור אותה איך שהוא בחום שכבר התחיל לטפס במעלה הצלסיוס .
סבלתי קצת (לא הרבה) והגענו למעיין/ ברכה ועליה עץ חרוב יפפה ענק, צל, צל סוף כל סוף צל (לא האמנתי שצל יכול להיות יותר חשוב לי בחיים אפילו מסקס) . טוב מים לא היו שם כי די מהר התברר שאנחנו במקום הלא נכון וצריך ללכת עוד כ- 30 מ כדי להגיע לעין כפירה.
באמת חוויה, ברכה על הגדה התלולה של נחל כפירה מכוסה בעץ ענקי ומים צלולים ונעימים (הבעיה שבקושי אפשר לעמוד ולהתפשט על ידה בגלל התלילות אבל שווה כל רגע. טוב, אין צורך להזכיר את החוטיני של פיטר עוד פעם) כולל 2 חיילים נחמדים מגולני שטיילו שם ברגל. מרחיב לך את הלב לפגוש "ילדים" כאלה. נותן לך קצת תקווה לעתיד המדינה והדור.
גמרנו. עכשיו חוזרים. היות והמובילים החליטו שנחנו יותר מדי, התחלנו במסע רגלי אינסופי לאורך השביל האדום שהוא למעשה נחל כפירה, 99% הליכה קשה באפיק של הנחל (ואל תזכירו לי את סער עוד פעם). על המפה הציור של האדום נראה סביר לגמרי ואפילו מושך – הבעיה שאי אשר לרכב על המפה...אם היינו בלי האופניים אני חושב שהיינו מסתדרים לא רע.
הלכנו עד מתחת לנטף ומכאן עלינו (אני לא רוצה לרשום 150 פעם עלינו אבל זה מה שזה היה) קודם בשביל, אחר כך בישוב, אחר כך בכביש האינסופי עדדדדדדדד לצומת שליד אבו גוש. גיליתי גם שאני לא יכול קלל ולירוק בו זמנית . מעצבן.(בדרך עברנו מקומות מענינים כמו הר הרוח – טיפה רוח לא הייתה שם, אבל צלסיוסים – בלי סוף. היו עוד כמה הרים בדרך אבל בחום הזה הם נראים כולם אותו גועל נפש). נזכרתי בערגה במסע 60 הק"מ של הכומתה שלי בצנחנים, משחק ילדים...
זהוא הגענו למכוניות. מעולם לא חשתי ערגה כזו למכונית שלי ולשירת הפלאים של המזגן ולמסעדה הלבנונית באבו גוש.

טוב, לפני שאני גומר –
ניצן – סלחתי לך שבגדת בי בנסיעה בבוקר גם הפעם (עם שייקה? אנה אנו באים?) בגלל מה שאמרת לי שאני הארתי את החשכה הספרותית שאפפה לאחרונה את הטיולים. תודה.
קבלתי שם ספרותי חדש בטיול (אני לא אגיד ממי) שקשור לאופניים. פה דל. על משקל פדל?
עוד דבר מרגיז אחד. שם המקום – קרית ענבים, הייתי בטוח כי נמצא ים של ענבים שוקקים לפינו בקריה הזו, להוציא עץ תאנה נחמד אחד בדרך לא נתקלנו בצל של ענב (אחיובל – בבקשה הסבר..)
הדובדבן בקצפת בטיול – אף לא קוץ או פנצר אחד. תופעה אלטבעית

קוץ

סיפור הטיול:

קוץ

כתב:

פיטר קרפוב

צילם: