29.2.08

ארז מנור

מוביל:

19

משתתפים:

קילומטרים:

הרכיבה בבארי הפכה למסורת ברכסים. פריחת הכלניות, ההובלה של ארז והאירוח של יעלה ותומר תמיד הביאו שפע של משתתפים. השנה בגלל המצב הבטחוני הגיעו פחות משתתפים. העובדה הזו הפכה את הרכיבה לרכיבת הזדהות, כך אני הרגשתי ועוד רבים מהרוכבים. הייתם צריכים לראות את חברי בארי בודקים את מגרש החנייה כדי להבין כמה חשוב היה להיות שם. זה לא סוד שתושבי שדרות והאזור מרגישים שהממשלה מתעלמת מהם, אני בטוח ששיירות של רכבים עם האופניים על הגג או מטיילי הכלניות מחממים להם את הלב. נפגשנו ב 07:30 בלה-מדווש כשאובך כבד מקדם את פנינו, השמים מלאים בעננים, הטמפרטורה נמוכה והראות גרועה. מרכסים היו כ 13 רוכבים ועוד כמה רוכבים מהקיבוץ שארז הביא. כדי לתת לשמש הזדמנות לצאת ארז הוביל אותנו לסיבוב של 10 ק"מ בסינגל חדש שעדיין לא מוכר לכל ציבור הרוכבים. באמצע הדרך הגענו לאנדרטה של אנז"ק ובסופו של דבר השלמנו לופ. אז גם התפזרו העננים ומהרנו למרבדי הכלניות האהובים. רכבנו כמעט בכל השבילים הידועים ולקראת הצהרים פגשנו יותר ויותר רוכבים. סיימנו בערך ב 12:30 ולשמחתנו מגרש החנייה התמלא ברוכבים שהגיעו לרכוב ואולי גם להזדהות. יעלה הציע הוהסכמנו פה אחד לנסוע ולאכול בשדרות, הגענו לפאב מסעדה בכניסה לשדרות ליד מכללת ספיר ולצערנו הפאב היה מוזמן וכל השולחנות היו שמורים. כק"מ משם בכניסנ לקיבוץ גבים יש מסעדת אסא, ושם השבענו את רעבוננו בשיפודים וחומוס. תודה לארז על ההובלה וליעלה ותומר על האירוח. מחכה כבר לרכיבה של שנה הבאה. רכבתי ונהנתי דוד

ד.א בזמן שרכבנו נפלו באזור 6 קסאמים, אחד פגע בבית בשדרות. באזור שרכבנו לא שמענו, לא הרגשנו ולא חשנו בסכנה כל שהיא. מי שלא מפחד, מוזמן לרכוב ולהזדהות ומי שמפחד מוזמן להשמיע קולו, להפגין, לכתוב ולהשפיע. כי גם לדרום מגיע שקט.

סיפור הטיול:

דוד ניצן

כתב:

ארז מנור, דוד ניצן

צילם: