28.11.08

לוין

מוביל:

15

משתתפים:

קילומטרים:

אמציה – נובמבר 2008–11–29


לשם שנוי ועם קמצוץ רצינות- בגמר הטיול, כל פעם שחשבתי על לוין, התנגן בראשי השיר של שלמה ארצי שנכתב במיוחד עבורו  "אהבתיהו". לוין – עלם, איש חמודות שנותן לנו (לי) כל כך הרבה בלי לדרוש כלום.כיף לחיות עם דמויות כמוהו בסביבה.


נחזור למסע- עקב רצוני להכניס קצת רוח חיים חדשה בכתבות, זה בנוסף לאור עייפותי הפיזית והנפשית-, נתתי לאמא שלי לכתוב את סכום הטיול על פרטיו  (לצערי כתוב בשפה היחידה שהגברת הצעירה הזאת כותבת בלי שגיעאות -  אידיש)


צי מיינעע קליינע קינדא פין רכסאעים -

גיעטענ מורגען אונד אסעך נחאס פין דיינע ביציקלטאן אונד דיע שיינע מיידלארך די אוסט אוסט גיפיצעט אונד הריין גיטלוייפן פין די משיגינע חייבריים.

מיאוט גיגנאגען אים די פרי פין מושב אעמציה, גיטלופען פין דם נחל אדוריים אונד גיפיצט ד ברג פין שקף. מי אוט גידרעיין די פאדלאען אזוי וי משיגאנעס די גאנצע צאעט, אוחט,  איך דרפ די זוגאען א מי אוט נישט ציברוכן א פיס, נישט אוחט א קופ אובע דוס דארף קימען שפייטא.

אלזו, אנט מי אוט גינגען צי דה...


OK כאן אני נאלץ להפסיק כי מה ששכחתי לספר, זה שהיא שברה את האצבע הקטנה אמש כשנצחה על המקהלה של בית האבות בו היא שוהה וגם התעייפו לה הידיים נורא (היא לומדת לשחק טניס עכשיו וקשה לה להגיע עם כסא הגלגלים מצד אחד של המגרש לשני) ככה שאני צריך לתקתק על המקלדת במקומה ואני כבר לא בדיוק זוכר אם "ציברוכעען" כותבים עם 3 "צ" וחמש "א" או הפוך, או איך כותבים "דראעק" באידיש" ,  אז יאללה, חזרה ללשון הקודש.

בקצרה – משום מה היה פשוט מושלם, מסלול ונוף מאירי פנים (כאלו שבדרך כלל הייתי משמיץ בלי אבחנה) מזג אויר חלומי וכ-15 רוכבים צבעוניים, מלאי חום, יופי ועדינות (לא ברור לי בדיוק למה תארתי אותם כך אבל אני מקווה שההרגשה מובנת. לדוגמא- היה לי נעים לראות שהחברה די שמחים לראות אותי אחרי פרידה של 3 שבועותי, ואפילו לוין שחיוך רחב התפשט על פניו כשהסתכל עלי (אח"כ הסתבר לי שהוא הסתכל על יעלה שעמדה מאחור. מילא.)). כל אלו, קשטו את הנוף והשלימו את צפיחית הדבש של הטיול בצורה מושלמת. בנוסף – לא הרגשנו אפילו אם ומתי הלכנו לאבוד, למי אכפת?

התיצבנו במושב אמציה ב -0730 בבוקר, ויחסית בלי אחורים כמעט, לוין הסביר את המסלול (היו כמה חוסר הבנות קלות כמו של אלי אורי שחשב שכל הדרך בירידה כי הסתכל על המפה הפוך, לא נורא)

הנוף המקומי, זה  שבדרך כלל אנחנו רוכבים אותו באמצע הקיץ, בזמן שאפילו הקוצים מחפשים מקלט מתחת לסרפדים,  למרות שעדיין לא שמע כנראה על בוא החורף ורובו עדיין חום וקמל, הסביר פנים הרבה יותר לנו ולצמיגים ולא ניסה לפנצר כל דבר שדרך עליו.

כרגיל אני לא זוכר את שמות כל נקודות הציון והכוונים אבל בגדול התחלנו באמציה, רכבנו כ- X ק"מ במורד המפה  ואח"כ הפוך במעלה חזרה למושב. היה מקסים לדווש בקרירות הבוקר, לעלות על הגבעה הראשונה ולהיות מופתעים מהמרחב ענק שאנחנו לא כל כך רגילים לו בארץ (חלק בגלל צלילות האויר), הטור האינסופי של של הרי חברון המוריקים במזרח והחמוקיים העדינות (ואני לא מתכוון להיות גס רוח כי זאת היתה התחושה) של  ושפלת/גב ההר עליה רכבנו.

עצרנו בחורבת עיטון (לפי לוין והתנ"ך, קשור למלך עגלון). בגלל חסרונו של דרור (שלא הצליח לעזור גם טלפונית), לא הצלחנו להבין בשביל מה הערימו שם את ים האבנים האדיר, איפה בדיוק היה בית הבד ואיםה הגקוזי. אבל עדיין היה מרשים.

בשלב מסוים גלשנו ל דרך נחל אדוריים (כמו "אחוריים" רק בלי התחתנים) ומשם הגענו ל"פנינה" של הטיול, חירבת/גבעת  שקף. כפר ערבי ענק שננטש ב-1948, משתרע על שתי גבעות נרחבות ובמצב די שלם. . המדהים הוא שים הבתים, די עומדים על תילם, בנויים על סבך מערות ענק ששישמש בקומה תחתונה, דיר או כסתם חור. למרות שעברנו כבר מערות ונקיקים רבים ברחבי הארץ , דבר כזה אני לא זוכר ולא  מוכר לי דגם דומה בארץ.

הפתעה נוספת היו זוג רוכבי אופניים צעירים (יחסית אלינו) שהיו שם בשם שמוליק ויהודה (למרות שהם נשואים לנשים שניהם, לפי מערכת היחסים בינינם, הם יותר שמוליק ויהודית...).שבנוסף להיותם נחמדים ספקו לנו ידע מענין על המקום ועל ההסטוריה של האזור. אם יש משהוא שעושה אותי מאושר בטיולי הקבוצה – זה שעוצרים מדי פעם ללמוד על הסביבה והאנשים שפוגשים תוך כדי כך (מיותר להזכיר שבשמשך 4 שנות רכיבה עם בוגלר, החברים היחידים שאמצתי היו כשבע מזבלות ברחבי המדינה..)

מרבית הזמן רכבנו תוך כדי דהירה מהירה  פרועה בדרכי עפר ידידותיות או בסינגלים בשטחים פתוחים עם ים אבנים שמשום מה לא הפריעו לרכיבה, וכל זה, מתחת לחשרת עננים (לא יודע מה זה "חשרה" בדיוק אבל נשמע מקצועי להחריד) מתחלפת לסרוגין מלבן לכהה, מחייכני למאיים, כולל כמה טיפות נסיון שלצערי לא התפתחו למשהוא שוטף יותר..

אי אפשר כמובן בלי הקפה של יעלה שמבחינתי הפעם היה חזק מספיק להרוג סוס (אם אפשר למצוא סוס שותה קפה), ארוחת בוקר וווכוח קצר שהתפתח על נושא פלומת השער האדירה בראשו של לוין ("פלומה" – משהוא דומה ל"חשרה" שתארתי מקודם)  שלפי דבריו קיים בשל לחץ משפחתי.

בסוף התפצלנו ל-2 ראשים, ראש אחד – הממהרים, שחתכו לאוטו, ראש שני – שארית הפליטה ברשות לוין שהלכה לחפש מערות חשמונאים לזחול בהם (אין לי מושג מה קרה להם ....לקבוצה, לא לחשמונאים..)


ולסיום – אני לא יודע אם אפשר לאמר "למות מיופי ומתענוג" אבל לי זה כמעט קרה בטיול הזה.  מה שהוסיף להרגשה הנפלאה שלי היתה העובדה שהמובילים שכחו את דברי הנאצה שהמטרתי עליהם בטיול לפני האחרון והתיחסו אלי בחיבה והערכה (טוב, נגרפתי..).





קוץ

סיפור הטיול:

קוץ

כתב:

קוץ

צילם: