כתב ורכב: דוד ניצן

מזנוח לבר בהר, מטע, שביל הקיסר
הפעם זה היום של אבישי. בגיל הוא מהמבוגרים שבקבוצה ובכל זאת הרוכב הכי טוב שביננו, הכי משקיע באימונים וכל שנה הוא מתחזק. אנחנו מחכים בפינה לראות, מתי הוא יתעייף וסימנים אין באופק. הבאנו לו את העלייה מזנוח, קיר תלול שמוריד להליכה רוכבים רבים, לא מזיז לו הוא עולה אותו בעמידה על האופניים. דרך אגב ספרתי שישה בנוסף לאבישי שעלו מבלי להוריד רגל, לא רע בכלל. את ההמשך לבר בהר עשינו כדי לצבור גובה. אחרי קפה קצר המשכנו לעין גיורה, המון, המון מטיילים על שני רגליים היוו תירוץ לרכיבה העלובה שלנו על המדרגות שמובילות לעין גיורה. הפעם לא המשכנו לנחל קטלב אלא חתכנו לכביש, לאיגוף קצר כדי להגיע לשביל ישראל המוביל למטע. דוהרים בשביל במגמת ירידה, סוף סוף הבולמים מגיעים לידי ביטוי. טיפוס קצר בכביש, ובפנייה השניה דרך הלול מגיעים לבית הבד ולהתחלת שביל הקיסר. שולחים את החזקים קדימה יחד אם אבישי וזuרמים את השביל מטה, מטה - איזה כייף. מסיימים בזנוח בארוחת גבינות והמון יין שאבישי הביא לכבוד יום הולדתו. זו מסורת יפה שהשתרשה ברכסים (בועז שכבר לא רוכב אתנו התחיל אותה) וקצת הוזנחה לאחרונה. נהנתי, בטח.  דוד

ומה חושב על היום הזה חתן השמחה?

עוד יום של רכיבה, שוב ארני מוביל (וזה כבר כיף גדול), שוב עליה שלא נגמרת מזנוח לבר-בהר שמביאה אותנו אל קצה גבול היכולת,
וירידה בשביל הקיסר – גולת הכותרת והאמא של כל הסינגלים בהרי ירושלים, שפריץ אדרנלין וכיף אדיר! (במיוחד כאשר רודפים אחרי ארני ג'וניור) ואני אומר "אלי , אלי שלא יגמר לעולם…"
לשם שינוי ולכבוד יום ההולדת שלי תרשו לי קצת ריגשי…
היום 8 שנים שאני שאני רוכב עם הקבוצה ואני חייב לציין שמאז תנועת הנוער לא חוויתי פעילות חברתית ענפה ומוצלחת כל כך.
גם אז כמו עכשיו היינו בעיקר גברים עם רצון עז לחברת בנות אבל אז ועכשיו לא ידענו איך, אז שיחקנו כדורסל וכדורגל והיום אנחנו רוכבים לצורך הוצאת אנרגיה.
חיי השתנו והרבה מאוד קודם כל בזכות אשתי החסודה שקנתה לי… אופניים, ויד הגורל שהובילה אותי אל הקבוצה המגוונת והמופלאה הזו.
מי יתן ובאמת "שלא יגמר" ונמשיך לרכב ולהנות עד אחרית הימים
רכבתי ונהנתי
תודה לכולכם - אבישי