כתב ורכב: דוד ניצן

06:30 אני מתעורר ונחפז אל החלון לבדוק האם קלו המים? ממש כמו נח בתיבה. אני מגלה שהגשם פסק, יש חורים בין העננים, אין עילה לביטול מה עוד שהבטחתי שאהיה במאסף והבטחות צריך לקיים. 07:30 בלטרון חצי שעה לפני הזמן ובקפה כבר מחכים קובה, יובל, מולי ויורם. אני מצטרף אליהם לקפה והחברה מגיעים בטפטוף איטי. עד 08:10 הגיעו כולם אבל אז התחיל לרדת גשם. המשכנו לסבב שני של קפה ובורקס, הגשם פסק וקצת לפני תשע מצאנו את עצמנו על הכביש לכיוון פארק קנדה. 16 איש הגיעו לרכיבה במזג אוויר הפכפך כשאנחנו מקווים שאכן יהיו גשמים מקומיים כמו שהחזאי הבטיח ולא במקום שלנו. חמש דקות של רכיבה ואנחנו מוצאים את עצמנו רוכבים בגשם בריטי טיפוסי, גשם זרזיפי שמכה בעוז ואט אט המעילים מקבלים צבע בוהק מהמים. לי היה די מהנה הטיפוס הזה בפארק קנדה תוך כדי הגשם, כנראה שגם לשאר הקבוצה כי לא נצפו עריקים. המשפט האחרון לא מדוייק כי קובה עשה אחורה פנה בגלל שלא הביא מעיל אז אצל בעלי המעילים לא הייתה עריקה. את הפארק חצינו על דרך המלך, בנתיים הגשם פסק ואפילו השמש הצליחה לפלס דרכה אלינו מבעד לעננים. הטיפוס של היום התחיל ליד תחנת הממסר בדרך אבני המייל. הטיפוס הפעם היה קשה במיוחד בגלל האבנים הרטובים ובכל זאת אבישי, דני אורן ואיציק עשו את העלייה פעמיים והצליחו לטפס את כולה בלא להוריד רגל. במקום להמשיך לנווה אילן דרך חירבת מיצד, דני בחר לרדת לנחל יתלה, ירידה תלולה ואדמה שנאספה תחת הגלגלים, סוף סוף בוץ. בתחתי הנחל עצרנו לארוחת בוקר, יעלה הכינה קפה ולפחות חמישים אחוז מהחברה היו עסוקים בהוצאת בוץ מהאופניים באמצעות שיפודים מאולתרים ואפילו טסטר שהביא קוץ. שם גם פגשנו חבורה קטנה שירדה את הנחל ולפי הבוץ שעליהם והאופניים אפשר היה לנחש מה צופן לנו העתיד הקרוב. התחלנו לטפס, האמת שהבוץ לא היה נורא כל כך ובכל זאת היו תקלות. אוזן של מעביר שנשבר והוחלף, מעביר שהתעקם ותוקן בשטח וזה הכל פחות או יותר. האוייב של האופניים זה הבוץ והאוייב של הבוץ זה השלוליות. כדי להוריד את הבוץ נכנסנו לטבילה בשלוליות, אלו לא היו חסרות וכך הגענו בבטחה עד למעלה. כמובן שאת החלק העיקרי של העלייה עשינו בגשם די חזק ולנווה אילן הגענו רטובים כהוגן. בגלל הבדלי רמות ותקר של תומר שתוקן באמצע העלייה התפצלנו לשתי קבוצות. הראשונים הגיעו לאלביס ובחרו לרדת דרך נחל אילן ובהמשך דרך השדות לפארק קנדה מה שהכניס אותם לבוץ טובעני והם הגיעו חומים ומאוד, מאוד מלוכלכים. את הזמן שבו חיכיתי לאחרונים באלביס ניצלתי להחלפת הכפפות בכפפות יבשות וכך גם מחמם צוואר וכובע גרב יבש שנשלף מהתיק, יותר מאוחר זה ,שידרג" לי את הירידה בקור המקפיא. אחרי שהאחרונים הגיעו שטפנו את האופניים, צחצחנו אותם וכדי לחסוף בזמן החלטנו לרדת דרך כביש אחד. אני מודה שזו חוויה קצת מפחידה, בייחוד בשני קטעים בהם אין שוליים. בכל מקרה כולם הגיעו בשלום וביחד עם הקבוצה הראשונה, אנחנו "הנקיים" והם "המלוכלכים". מי שאוהב מרק ישמח לדעת שבאסא יש מרק קובה מעולה, חם ומהביל, סיום הולם לרכיבה חורפית. רכבתי, התרטבתי ונהנתי. דוד