יום שישי – סכום טיול לגן עדן- מדריך ראשי – רב המלאכים -לוין.
או – טיול עמק האלה ולאזור צור הדסה..
נתחיל מהסוף – ביום שאני עומד בתור לשער הצדיקים בגן עדן (לשם אני עומד
להגיע) , ויעקב לוין מופיע בתור מאחור – אני מפנה לו מיד את מקומי. אחרי
הטיול היום- זה המעט שאני יכול לעשות...
בלי להרבות במילים או בשמות תואר, היה פשוט טיול אדיר, חברה מקסימה (משה
משה והקובות לא היו, רק אני קלקלתי קצת..), מזג אויר שרוב הזמן אהב אותנו
ומספר הפתעות ומראות חדשים במסלולים שהיינו בטוחים שאנחנו מכירים כל אבן
בהם, אז את האבנים זיהינו אבל את ההפתעות – לא.
נתחיל במזג האויר. החזאי הבטיח "ממטרים פזורים". התחושה שלי היא
שלוין יועץ לו איפה לפזר את הממטרים כדי שיוכל לקחת אותנו למסלול נטול ממטרים
וצל שנתבשל בו מחוםהשמש גם באמצע החורף. טוב, לא היה כל כך נורא, היה קצת
חם ולח בהתחלה (כמובן בגלל העליות ששוב הזעתי בהן כמו חזיר שחוט – בעיקר
בגלל שבאתי עם חולצה ארוכה וחמה בגלל "הממטרים" הצפויים. מתי
אלמד?) אבל כשהעננים תפסו שליטה וכסו לשמש את הפרצוף – התקרר בדיוק כמו
שהיה צריך והרכיבה הפכה לתענוג צרוף.
מסלול – כל מה שאני יודע זה שהתחלנו במושב אביעזר בעמק האלה וגם גמרנו שם,
יתר שמות העמקים והגאיות קצת התבלבלו לי בראש. אני רק זוכר שעלינו את הסנסן
בדרך לגבעת הקרב של הל"ה, הגענו לצור הדסה וחזרנו לאביעזר. בדרך עברנו
דרך עלית הגהינום, עמק גן העדן, רכס השלווה, ירידת האורגזמה וזהוא (נדמה
לי שלוין קרא לעמק הכי יפה שם עמק איילון – לא בטוח.)
התחלנו את הרכיבה בסבוב בלבול הבוקר הרגיל בעליה הארוכה בתוך המושב ולאחר
תעיה קצרה בין הלולים, ערמות הגרוטאות ורפתות עזובות, לוין החליט לוותר
וירדנו חזרה לכניסה למושב ומשם לדרך הרגילה מזרחה באפיק הנחל שעולה להר
סנסן (דרך אגב- השם האמיתי של ההר נתן לו על ידי המושל הבריטי הראשון באזור
– SEE THE SUN כי לא חשוב איך אתה עולה אותו-השמש תמיד קודחת לך בעיניים
ובמוח בהתחלה). הגענו עד לפניה דרומה לכוון גבעת הקרב ודהרנו בירידה עד
לגבעה. לא חשוב כמה פעמים אנחנו נעצרים שם – הספורים והתאורים של דרור על
הל"ה תמיד מעוררים בנו את אותו העצב של היסטורית מלחמת השחרור שלנו.
הפסקת ארוחת בוקר + קפה אלוהי, יותר מכרגיל, של יעלה (א פרופו יעלה – בכניסה
לאביעזר היא נעצרה ליד מכלאה של כבשים של בידואי מקומי, הרימה כמה איילים
ברגליהם האחוריות וסקרה בענין מה יש להם מאחורה – פשוט תומר כבר לא בבית
כמה זמן והגעגועים אליו הורגים אותה..).
משם טפוס ארוך ומעייף עד לפסגת וחירבת הסינסן (פעם ראשונה שלא הלכתי אפילו
מילמטר ברגל ועזרא עדי..) המשך בשביל הראשי לכוון מבוא ביתר וצור הדסה.
בחרנו מסלול שיורד למטה לוואדי ולאחר ווכוח קצר אם יורדים בסינגל לא ברור
למטה ומערבה או ממשיכים בשביל – לוין במצב רוח דמוקרטי, נכנע למרבה המזל
והמשכנו צפונה בשביל לכוון צור הדסה. רכיבה קצרה בשביל, הגענו לגדר הבטחון
בגובה 200 מ של השכונה המערבית החדשה של צור ההדסה ונכנסנו דרך שער בטחון
מסיבי (שאלוהים יודע איזה מזל היה לנו שהוא היה פתוח אחרת היינו מפספסים
את החווה) ונחתנו על סוכרית ההפתעה המתוקה של היום - חות סוסים חדשה לגמרי
בקצה הישוב עם מסעדה/בית קפה מקסימים מעליה וצוות חמוד. ככה בלי תכנון ישבנו
פעם נוספת לארוחת בוקר/מוזלי ועוגות – תאווה לחיך לעיניים, תוך כדי צפיה
על שתי ילדות שרכבו שעה ארוכה במעגלים בזירה מתחת. לא הרבה קורה לנו להתקל
ברגעים ומקומות לא מוכרים ולא צפויים כאלו שהם מזור לעינים וללב. יכולנו
לשבת שם לנצח לולא כניסת השבת המתקרבת, אבל אין לי ספק שרובנו עוד נחזור
לשם (אחיובל כבר היה עסוק בבדיקת פוזות צלום דמיוניות של הנכדה שלו כשיביא
אותה לרכב על סוסים שם..). אין מה לדבר – כשרכבנו משם בדרך החוצה אפשר היה
לבנות מדינה עם החיוך שהיה מרוח לכולנו על הפרצוף...
המשך הדרך חזרה לאורך נחל ועמק ??? שכללה רוב הזמן ירידה כיפית מהירה ומטורפת
עם קצת עליות עד לכניסה לאביעזר. שוב – סיום אדיר ליום כזה (במיוחד כשלוקחים
בחשבון את אורך המסע - שהתחלנו ב- 07:30 וגמרנו בערך ב- 14:00 )
מה אומר ומה אדבר - מגיע לי....
קוץ
