כתב ורכב: דוד ניצן

יופי של נוף, יופי של רכיבה, פשוט - יופי!
מבוא ביתר, נחל רפאים, יד קנדי, סינגל משובח, עין יואל
תודה לפיטר שלקח אותנו לאיזור שמזמן לא רכבנו בו. אפילו וותיקי רכסים שפשפו את העניים לנוכח המראות שנגלו לנו, ומשכו בשערות בניסיון לזכור האם רכבנו בשביל זה או אחר. לפעמים יש יתרון בשכחה, כל פעם נהנים מחדש. ההתחלה של הטיול בירידה! גולשים במהירות ממבוא ביתר לכיוון הגשר והמסילה שבנחל רפאים, לא לפני שעוברים אבל לא מתעכבים בעין קובי. בתת מודע מקנן החשש ממה שיבוא עוד כמה שעות, אותה הדרך רק בעלייה. חיש קל אנחנו למטה ומייד מתחילים בטיפוס ארוך לכיוון עמינדב ויד קנדי, כל הדרך אני חושב לעצמי, ההר הלא נכון! אנחנו מטפסים על ההר הלא נכון. הזיעה נגרת, המון לחות באוויר, למראה בתיר והנוף שמסביב אני שוכח את המנטרה שהתחלתי בה ואני נותן לעצמי להנות. הפעם הגיעו 15 רוכבים, לא רע לימי הקיץ החמים. ביד קנדי עושים הפסקת אוכל ארוכה כשרוני "מתחנף" לחברה ומביא פרות יבשים. היות וכבר צילמתי את יד קנדי לא מזמן מכל הכיוונים חסכתי בצילומי עמודי המבנה. המשכנו לכיוון חירבת סעדים כשהכח מתפצל לזמן קצר. האמיצים עושים את הסינגל הכחול שיורד מיד קנדי. אני טעמתי ממנו בפעם הקודמת והפעם וויתרתי בלי היסוס. את הירידה בחזרה למסילה פיטר בחר לעשות בסינגל שמצא ושלמענו הגענו עד הלום. בטעות מצאנו עוד סינגל, די זורם ובכל זאת הוא גובה קורבן, רוני יורד מה שהרבה לא מעיזים ומתרסק. חוץ מאגו פגוע הוא פורק את אחת האצבעות ורק לארני היה את קור הרוח למשוך את האצבע ולהחזירה למקום. הייתם צריכים לראות את הפרצוף של רוני כדי להבין כמה זה כאב. את המשך המסלול עשה רוני באחיזה של יד וחצי! בחור חזק הרוני הזה. השלמנו את חלקו השני של הסינגל, ללא נפגעים עם הרבה חיוכים וסיפוק, אחד מהסינגלים היותר זורמים והיותר מהנים שעשינו לאחרונה. שוב הגענו למטה ונותרה עוד עלייה אחת, הפעם על ההר הנכון. מתחת לגשר מצאתי את עצמי עם שרשרת תקועה, עזרא נשאר איתי ושנינו משכנו ומשכנו ולא יצא. לפתע מגיע ערבי על חמור עם נער. חשש מה מתעורר כשהוא נעצר ושואל מה הבעייה, הסברנו לו, הוא קופץ מהחמור, ניגש לאופניים ובמשיכה נמרצת משחרר את השרשרת מול ענינו המשתאות. אולי בכל זאת יש תקווה לדו קיום בארץ? הפעם ידעתי שאנחנו על ההר הנכון, ובכלל העלייה הייתה ממש קלה. החלטנו לבקר ולטבול בעין יואל. אחד אחר השני נכנסנו למים דרך הפתח המרובע שעל הגג והתמסרנו לקור של המים. כך צריך להיות בכל מסלול הקיץ הזה. גם לסיים מוקדם וגם לטבול כהלכה או לפחות לסיים בבריכה. תמונה אחת חושפנית במיוחד צונזרה, גירסה רכה יותר תוכלו לראות בתמונה של אורי וסער. ב 11 כבר היינו במכוניות ופנינו לחגיגת היום הולדת של קובה. כבר בסינגלים שמתי עליו עין וממש מלהיב לראות אותו מתמסר לירידה ומתענג על הרכיבה. הוא ידוע בקריאות הקרב שלו בעליות כדי לדרבן את עצמו שלפעמים מלחיצות את החדשים. כל פעם אני מביך אותו כשאני כותב על מעלותיו הרבות. למשל מה שכתבתי לפני כ 4 שנים, כמה שזה נכון גם היום. הפעם אסתפק רק באחת - חבר אמיתי שתמיד מוכן לעזור בכל דבר מה. תפסנו כמה ספסלים שמשקיפים על השורק, הרמנו לחיים וככל שהתאמצנו לא הצלחנו לחסל את כמויות המזון שהוא הביא. גם הפעם רכבתי ונהנתי מ-ה-כ-ו-ל! דוד