כתב ורכב: דוד ניצן

היום בתחילת הרכיבה דרור הפתיע אותי עם מתנת יום הולדת - ספר. מה שבאמת ריגש אותי זו ההקדשה: "בעבור רגעי קסם במסלולי הרים. בעבור חברותא שנותנת את הטעם לחיים, בעבור רכסים (זר לא יבין זאת) בזכותך!" לא שנהייתי צנוע פתאום אבל זה אולי קצת בזכותי והרבה הרבה בזכותכם! קחו למשל את הטיול הזה. בתחילת השבוע העברתי מייל ובקשתי עזרה בהובלה ומציאת מסלול. היו כמה מיילים תכליתיים יותר ותכליתיים פחות, הבנתי את המגמה ובסופו של דבר הפתעתי את פיטר ונידבתי אותו להוביל וזו לא פעם ראשונה. בגלל הקירבה למרכז הגיעו יותר משתתפים מהרגיל וגם החמסין לא הפחיד אותנו. החניון בסטף, חלק מתקשים לאתר אותו ובאיחור קצר יצאנו לדרך. הדם לא מספיק להתחמם ואנחנו מסתערים על העלייה לסטף, עלייה לא קלה, תאמינו לי. יותר מאוחר באוטו נזכרתי ואמרתי לקרן, עלייה כזה ואף אחד לא קיטר! להיפך כל הדרך רכבנו והתלוצצנו. התחנה הבאה, עין צובה. למרות שהגענו מוקדם כרי הדשא והמקום הרוגע "גרמו" לנו לארגן הפסקה. יעלה שלקחה על עצמה באהבה את עניין הקפה, שלפה את כל האביזרים ופינג'אן שהכין קפה שהספיק לכ-ו-ל-ם. עוד קודם בחנייה תפסתי את ניר ונידבתי אותו לצלם, הפעם לאות תודה לא צינזרתי את הפרחים שהוא אוהב לצלם והכנסתי אותם לאלבום. ירדנו לנחל צובה בעלייה שפעם נחשבה תלולה והיום היא ,סתם" דרך עם אבנים ובסופה גלשנו בחדווה בנחל צובה הארוך והמקסים. פעם היינו רוכבים את הירידה הזו בכל המרץ, שיא המהירות ומנסים להגיע כמה שיותר מהר. הפעם רוכבים הרבה יותר לאט, נהנים מהנוף ומשיחה עם חבר שלא פגשנו מזמן, סימן להתבגרות? תודו שמשהו השתנה. המגמה משתנה ומתחילה עלייה בנחל רפאים לכיוון רכס שורק וחירבת סעדים. פיטר, נמרץ כתמיד בוחר סינגלים תלולים שמקצרים את העלייה ומעלים את הדופק מעלה מעלה. בסוף העלייה שוב התנחתא ומקיימים הפסקה נוספת, שוב יעלה, שוב קפה משובח, שוב תודה. בהמשך נכנסים לסינגל שבו מולי שבר את רגלו לפני כמה שנים. הסינגל מסתיים במבוי סתום ואנו חוזרים באותה דרך שבה נכנסנו. הסוף כמעט מתקרב ונותרו לנו עוד שני סינגלים. הראשון סינגל המעיינות, סינגל זורם מוצל ומהנה. באחד הקטעים דורון יורד קיר תלול ומפתיע אפילו את עצמו - שאפו! בבריכה העקרית אמיצה אחת - קרן וכמה אמיצים ניר ופיטר נכנסים למים הקפואים. רוני מנהל ויכוח נוקב ועקר אם בחור צעיר "דתי כתום" שניהם נשארו נחושים בדעותיהם. החלק הטראומתי מגיע, הסינגל מאבן ספיר. בפעם האחרונה יורם הלך לאיבוד וממש יצא מכליו כשראה את חלק מהקבוצה עומדים ליד המכוניות והוא אם עוד כמה נמצאים מעלה מעלה במנזר יוחנן במדבר. הפעם כולם היו נחושים שזה לא יקרה. בדרך כבר התחלנו בדיונים על איזו חומוסייה תזכה בביקורינו, עין כרם נפסלה על הסף, אבו גוש - נדוש בקיצור בעייה. לפתע אני רואה מבנה עם מסעדה ממש בין הלולים באבן ספיר. יעלה וקרן ניגשו לברר והתברר שזו מסעדה הודית. ניר סגר דיל קבוצתי ופה אחד החלטנו להכנס. הספונטניות השתלמה ובגדול. האוכל טעים, טעים ובכמויות אדירות. המוסיקה הייתה הודית, בעל המקום נראה הודי, חביב ואדיב. שם המסעדה אלמורה. נגמרה הארוחה וסוף סוף הגענו לסינגל. הפעם כולם הגיעו בלי בעיות, הרוב גם רכב אותו ללא קושי מיוחד. למכוניות הגענו מרוצים ומפוצצים מרוב אוכל.
בתור קבוצה יש לנו עבר, הווה וגם עתיד וזה קמצוץ בגללי והמון בגללכם!
רכבתי ונהנתי, דוד