 |
כתב
ורכב: דוד ניצן |
רכיבה רגועה לאורך הירקון עם קורטוב של אקסטרים
כל השבוע התלבטתי איזה מסלול לעשות בשישי. משכתי
את ההחלטה ואפילו שיתפתי את הקבוצה בהתלבטות. ביום חמישי, בדרך לעבודה
על הטיילת, רצועת החוף והים "דיבר אלי" וברגע נפלה ההחלטה, להוציא
לפועל תוכנית שאבישי הציע בשבוע שעבר ושדחיתי כמעט על הסף. ניצלתי את העובדה
שאני מגיע מבת ים, ויתרתי על האוטו ולנקודת המפגש ברידינג הגעתי על האופניים.
שימו לב לתמונות הראשונות שצילמתי, השמש בדיוק החלה לזרוח, עננים בשמים
והפנסים בטיילת עדיין דולקים. כבר בנקודת המפגש הבנתי שהטיול עומד להיות
הצלחה, לנוכח המספר רב של הרוכבים שהתייצבו לרכיבה. ממש ברגע היציאה הצלחתי
לתפוס במצלמה כמה רוכבים של אתגרים עוברים את הגשר שעל הירקון, לא משימה
קלה למי שמדווש בעזרת הידיים. יצאנו מזרחה לאורך הירקון, בתחילה על שבילי
הפארק שכל הזמן מתפתח, אחרי קניון איילון נכנסנו לשביל עפר מעט חולי ורכבנו
על הגדה הדרומית ומאוחר יותר עברנו לגדה הצפונית. שם גם השביל מסומן כשביל
ישראל אם אני לא טועה. אבישי שהביא תגבור מחבורת שני-רביעי מושג שהשתרש
בקבוצתנו, לא התקשה להוביל את החברה ולשמור שלא נטעה בפניות. התכנון המקורי
היה להגיע למקורות הירקון אבל ההרכב לא איפשר לפתח מהירות ולכן רכבנו במתינות
ונהננו ממה שיש לנחל להציע ויש הרבה. צמחייה עשירה, עופות מים למכביר,
המון רוכבים שחלפו על פנינו, אין ספק ממש פינת חמד ומתחת לאף. הנקודה הכי
מזרחית שהגענו אליה הייתה הר הזבל הקטן, עוד מושג שהשתרש. באימון רגיל
של שני ורביעי בשעה וחצי הם מגיעים להר הזבל, עולים אותו שש פעמים וחוזרים
לפארק הירקון. שעה וחצי זה הזמן שלקח לנו להגיע להר, עלינו אותו פעם אחת
מבלי להתלונן וזהו. הדרך חזרה, על הגדה הדרומית, קצרה ומהירה ויש מעבר
מים אחד, זה שבתמונת השער שצריך לרכוב אותו בזהירות כי המים ממש לא נעימים.
הגענו לפארק הירקון וניגשנו להר נפוליאון, גן השעשועים של הקבוצה. בנתיים
הרבה חברה התאדו ובכל זאת היה יותר ממניין רוכבים שניסו את כוחם בירידות
ובעליות. בלט דורון שאין אלמנט שהוא לא מנסה ומצליח בקלילות מדהימה, למרות
הצלום עם הזרוע המדממת. דני הבהיל אותנו כשנזרק מהאופניים באיזו ירידה
תלולה, אבל הוא קם על רגליו בריא כשור. אני מסיר את הכובע (בלי ציניות)
בפני כל אלה שיורדים את האלמנטים השונים בהר, זה ממש לא פשוט. ככל שהתקרבנו
לרידינג מספר המשתתפים הלך ופחת. האמת שלא האמנתי אבל לעלי קרוואן הגיעו
כ 11 רוכבים להנות מהמסבחה הכי טובה במזרח התיכון. לא ניסינו להכנס למקום
שהיה עמוס בצהריים, פשוט לקחנו ערכה בשקית ועשינו פריסה בקרבת מקום. הפיינלה
מבחינתי והעילה לכל הטיול הייתה הרחצה בים. מחשבה שעברה במוחי, כל שבוע
יש רכיבה, כ 4 שעות נטו זה יוצא כ 208 שעות, שעות ים יש הרבה, הרבה, פחות
אז להפסיד כזאת הזדמנות? התייצבנו בחוף מנטה ריי, קובה, שייקה ואמיר ישבו
על הבר מאחור לבירה צוננת. קוץ, צביקה ואני טבלנו בים בעוד עוזי (מציל
בעברו הרחוק) השגיח עלינו ממש מקרוב. מאוחר יותר עוזי צביקה ואני המשכנו
לשבת ולשוחח עוד שעה ארוכה בעוד קוץ מעניק הרבה תשומת לב למשתזפת חטובה
שבאה לתפוס קצת שקט. למען ההגינות אני מוכרח לציין שהיא די נהנתה מתשומת
הלב שנפלה עליה. מעניין מה היא כותבת באתר שלה על המפגש המפתיע הזה? רכבתי,
השתזפתי ונהנתי דוד
