 |
כתב ורכב: דוד ניצן
|
מעלה דרגות, הר עמשא ויער יתיר
בפעם הראשונה והאחרונה שעשינו את מעלה
דרגות היתה בדצמבר 2001. כנסו לקישור הזה ותראו
מה כתבתי אז, הייתי יכול להשתמש באותו טקסט בשינויים קלים גם הפעם. אז גם
סימנתי את מעלה דרגות כאחת הירידות הטכניות הכי יפות שיש בארץ, ושביל
הקיסר (לדוגמא) שמפורסם בקרב קהילת הרוכבים הרבה פחות מרשים והרבה יותר
קצר מהמעלה הזה. כל מטרת הטיול היום הייתה להוביל אותנו לתחילת השביל
השחור תחילתו של דרך רומית עתיקה שזכתה לשם מעלה דרגות. החנינו מכוניות
בתל ערד, ויצאנו לדרך בחשש מה, האם המכוניות יחכו לנו כשנשוב? לטיול הגיעו
10 רוכבים, הרבה פחות מהרגיל וטוב שכך. בקבוצה קטנה הקצב יותר מהיר ויש
פחות תקלות. הפתיע והגיע מוושינגטון אבי ליכטש, חבר וותיק בקבוצה שיחד עם
איילת אשתו שרכבה איתנו בעבר, צופים בנו דרך האתר ממקום משכנם הנוכחי
והזמני בארה"ב. כדי לחזק את הקבוצה הגיע גם ארז מבארי ותומר, אליהם
הצטרפו, גילי, דרור, עמיר, דני, לוין, אבי ואני. טיפסנו להר עמשא על
הכביש, חימום טוב לתחילת הטיול. בתמימותי חשבתי שזה הטיפוס העיקרי להיום.
השמים מעלינו מלאו בעננים שחורים ומזג האויר היה קריר למדי. לשמחתנו לא
חזרה לה פרשת הגילבוע מהשבוע הקודם וחזרנו רטובים אבל מזיעה ולא מגשם.
סיימנו את העלייה בכביש והמשכנו ביער יתיר על דרכים רחבות בחיפוש אחרי
סינגלים מבטיחים שניצפו במפה. היער עובר פיתוח מואץ ומה שפעם היה סינגל
כיום הוא דרך רחבה וטובה. אחרי שירדנו מספיק עשינו בדיקה למסלול וגילינו
שעברנו כבר 20 ק"מ ואם נמשיך בתוכנית המקורית נסגור 60 ק"מ ויותר, החלטנו
לקצר ולהגיע לעיקר - מעלה דרגות. הדרך חזרה הייתה ארוכה ומפרכת, את
הירידות עושים חיש קל ורוב היום נאבקים בעלייה. התחלת השביל בעלייה מתונה
עד לראש גבעה, נקודת טריג או יותר נכון מייג'ור שזה האמא של נקודות הטריג,
כך למדנו מדרור. משם ממשיכה דרך רומית, מלאה במדרגות ומכשולים, אם הצלחתי
לעשות את כולה בלי להוריד רגל סימן שהיא לא כל כך קשה ובכל זאת מאתגרת גם
רוכבים מנוסים עם מהלך בולם ארוך. נראה לי שרוב הרוכבים היו על האופניים
הרבה יותר זמן מהפעם הקודמת שהיינו כאן. גם היום כאז נאלצנו להתעכב בגלל
תקרים, ואם יש משהו ללא ג'יפה בפנימיות שימלא אותם, הקיץ כבר כאן. הדרך
מסתיימת במחצבה ומשם חזרנו על שביל ישראל דרך השדות עד לתל ערד. מי שתהה
על גורלן של המכוניות, כולן חיכו בביטחה במגרש החנייה שבתל. סיימנו במסעדה
בתל שוקת, טוב, זה מה שיש.
רכבתי ונהנתי עד מאוד, דוד
