21.11.08

סער

מוביל:

13

משתתפים:

קילומטרים:

בתור אחד שכן היה בטיול כמה עובדות והתרשמות אישית בהחלט. מזג האוויר הסביר לנו פנים, שמש נעימה ועננים שמדי פעם הטילו צל. האיזור ידוע בגבעות החשופות וכשהשמש יוקדת זה יכול להיות סיוט. אנחנו באמצע החורף ונהננו מהירוק שמסביב והמון נרקיסים וסתוניות ורודות. סער תפר מסלול נהדר שהתחיל מיער ראש העין. 90 אחוז של סינגלים ולמרות "ההפחדות? כמעט הכל היה רכיב גם בעלייה וגם בירידה. אני לא מתיימר לומר שרכבתי את כל נה שסער רכב, אבל רכבתי הרבה. המסלול לא היה ארוך אבל הוא הצריך מאמץ וגם עכשיו אני מרגיש את הזרועות והגב. סיימנו ב 11:30 , וויתרתי על החומוס בעינת אצל הג'ינג'י ורצתי להוציא את הבנות מהגן. מי שהמשיך לחומוס בוודאי שנהנה אצל הג'ינג'י אי אפשר לפספס. אבישי הבטיח וקיים והראה לנו איך הערכה החדשה שלו מרתיחה מים ב 3 דקות. את הקפה הכינה יעלה ודני גורן כיבד אותנו בתה. אם רוצים לקטר אז עוגה הייתה חסרה! חוץ מזה לי לא היה חסר כלום. רכבתי ונהנתי דוד.

טיול אופניים – סינגלים בראש העין 2.11.08

בקצור, לסכום הטיול של היום –היה פשוט מדהים בפשטותו, ביופיו, בשלל המסלולים , בטוהר הלב, החברות והאיכות הנפלאה של הרוכבים. למי שלא היה יהיה קשה לתפוס את הקסם שבים הסינגלים שנרכבו. ים של נחשי עקלתון רוחצים בזוהר השמש בטוהר לבם ורוחב לב הסתיו שברך את כולם. והרוכבים – מקצוענים אחד אחד , רחוצים ונקיים, מסבירי פנים ומלאי שמחה ועזוז (עזוז - סוג של אדרנלין של יום שישי – יש לבטא עם דגש על הגימל, למי שלא מוצא גימל – על הזין). ועל כל אלה - צפרים עליזות משייטות מעל, מצייצות ומזמרות בשמחה למראה החבורה, יעלות דקות רגליים (כולל זו שלנו) בכל פינה, מספר זברות מנומרות ואי אלו קרנפים חמורי סבר ועוד כהנה וכהנה..
הבעיה היחידה – אני לא הצלחתי להגיע לטיול ואין לי מושג איפה רכבו, מי בא ואיך היה המסלול וכל זה למרות ההסברהמרתק עליו ששמעתי מפי ניצן כשהייתי בקיפטאון ושעורר בי תאבון בלתי חוזר לבוא.

ומעשה שהיה כך היה - טיסה 512 מיוהנסבורג לת"א, יום חמישי, 20.11 בלילה ואני כולי ממולא כמו תות בשמחה ועזוז (אותו סוג עזוז) לקראת טיול האופניים שצפוי לי בבוקר מיד עם הגיעי. החלטתי כי לעזאזל הגט-לג והעייפות, סוף כל סוף אוכל להוכיח לחברה מה אני שווה וכמה אני יכול לתרום מחוכמתי, יופיי ובעיקר נדיבותי וטוב ליבי שרכסים כל כך זקוקה להם בימים של משבר כלכלי קשה כל כך.
מרוב התרגשות לא העפתי אפילו מבט אחד נוסףבישבני הדיילות שהתנפנפו מולי כל הטיסה (שלא כהרגלי) והייתי עסוק בהצגת התמונה שלי ושל רכסים באחד מטיולנו לכל נוסעי המטוס (270 במספר). היות ועם הקסדות כולם נראים אותו דבר, יכולתי לשייך את הגוף הכביר של פיטר אלי ויש עכשיו מספר דיילות אלעל שחיוך חולמני עולה על פניהן כל אימת שהשם קוץ מוזכר ולא תוכלנה להרדם בלילה ללא חבוק דמיוני של הקליפלס שלי (את ההסבר שלי לקליפלס כולם כבר מכירים).
רק נחתנו – ואני התנהלתי בחפזון לקראת המכס (ילדה אחת שאלה את אמה לידי "אמא , לאן הזקן הזה רץ כל כך משולהב ושר "התקווה". בטח לא התכוונה אלי כי דברה על "זקן" ). קפצתי מעל לביתן הדרכונים, אספתי את המזודה הראשונה מן המסוע (לא שלי ואני לא צוחק..) וטסתי הביתה.
בבית המשיכו ההורמונים לעבוד, לא צחצתי שיניים, לא השתתמשתי בנייר טואלט ולא החלפתי לבנים - מה לא עושים למען רכסים...התרכזתי בהכנת סנדויצים מפוארים לחברי מהקבוצה (יש שניים וחצי כאלו), לקחתי תרמיל גדול ממולא אביזרים, פנימיות בשפע ושאר תרגימות, תרגלתי מספר משפטים מנומסים בלווי חיוך מתאים מול המראה , אופניים על הגב – וקדימה לאוטו..
זהוא – שאוטו אין, היות שלפני 25 שנה עשיתי טעות, לא השתמשתי באמצעי מניעה ותוצאת הטעות הזאת לקחה לי את האוטו שלי ונעלמה איתו צפונה כבר לפני שבוע ("אבא, מה אתה כועס? לא חשבתי שתצטרך את האוטו."..)
מי שחושב להתחתן ולעשות ילדים – אני מקווה שיחשוב פעמיים וילמד מזה משהוא – עמיר זמורה – ראה הוזהרת, לפי הפגישה האחרונה שלי עם הבת הקטנה שלך סיכוייך לראות בשלב מאוחר יותר שרידים לפריטי הרכוש שלך קלושים למדי.

לסכום – כיף של טיול...

קוץ

סיפור הטיול:

דוד ניצן וקוץ

כתב:

דוד ניצן, דני גורן

צילם: