כתב ורכב: דוד ניצן

פתאום הארץ התכווצה לנו. קטיושות מהצפון ועד למבואות חיפה, קסאמים באזור אשקלון. לדרום לא יורדים בגלל הטמפרטורות הגבוהות, בקיצור אין לאן לרכוב. בלית ברירה החלטנו לגהץ את הרי ירושלים, לחזור על מסלולים מוכרים וטובים "אותו הדבר" אבל בכל זאת אחרת. איציק התנודב להוביל ובחר לפתוח בעלייה הקשה לבית מאיר מסלול שחביב על פיטר במיוחד. קצת לפני 7 התייצבנו בתחנת הדלק שלפני מסילת ציון. פעם כתבתי שהפגישה בבוקר מזכירה את היום הראשון במילואים, פרצופים מוכרים, הרבה חיוכים, "אהלן" ו"מה נשמע". קוץ הפתיע עם אופנוע חדש ומשובח, בצבע כחול, משהו יפני אין לי מושג כמה ולמה, מה שבטוח שאין בו אף חלק אחד של XTR לרפואה. את האופניים הביא לו מולי מענין כמה זמן יחזיק הסידור הזה? העליה הייתה קלה ממה שזכרתי, לא שלא ירדתי מהאופניים לפעמים אבל בכל זאת היה קל ואפשרי בהחלט לרכוב אותה בטייק אחד. בבית מאיר עשינו הפסקה ארוכה כדי לאסוף כמה רוכבים ש"הלכו לאיבוד". משם המשכנו בשביל מהיר בערוץ של נחל עד למפגש עם השחור בהר כרמילה. נקודה נוספת שחביבה עלינו - הבאר בהר כרמילה לשם פנינו מהשחור. שוב עלייה, מעט טכנית אבל רכיבה ומהנה. על ההפסקה המתוכננת בבאר ויתרנו והמשכנו לטפס לכיוון בית מאיר. בין כל האפשרויות להמשך הטיול בחרנו בדרך הקצרה והמהירה - רכס השיירות. על הרכס לפני אחד המשלטים פגשנו את לורי והבנות של חבורת WOW. אנחנו השווצנו בבת שאיתנו והם בבן שרכב איתם. לורי שרכבה בחודש השמיני של ההריון משכה את תשומת הלב במיוחד של הדאגנים שמבננו. חלק קטן בחר לעקוף את הירידה ולחזור בשבילי הכורכר הלבנים אבל הרוב בחרו להתמודד עם הירידה הטכנית מלאת הסלעים והדרדרות. מי שהז'אנר הזה חביב עליו במיוחד יהנה כאן הנאה מרובה.
את הארוחה המסיימת בחרנו לשות בחוות התבלינים שצצה משום מקום בכניסה ליער הקדושים. במקום אולם ענק וממוזג עמוס בשקי תבלינים ועוד המון דברים טובים. את הסועדים שמו בחוץ מתחת למטריות שמסתירות את השמש אבל לא מגרשות את החום. האוכל טעים, מחירי צפון ת"א איפה החומוס והסלטים שאהבנו. האווירה הייתה חגיגית, פיטר ומוטי הביאו לקובה בקבוק יין כאות תודה על "החילוץ" בשבוע שעבר. אני מקווה שבשבוע הבא הארץ תפתח בפנינו, שהשקט ישוב לגבולות וכולנו נחזור לשיגרה הנורמלית. רכבתי ונהנתי. דוד