כתב ורכב: דוד ניצן

 

מה תגיד כשישאלו אותך..
העלייה לגילבוע, עלייה ארוכה, נותנת הרבה זמן למחשבות והרהורים. הרגליים והלב עובדים בתאום והראש מפליג למחוזות אחרים. מצפון עמק בית שאן שמתגלה בכל הודו ככל שאתה עולה בגובה, על שלל צבעיו וגווניו. בפעם האחרונה שטיפסנו את העלייה הזו זה היה ביולי 2002 ומה לעשות? הספקתי לשכוח. שמחתי שאני עדיין יכול לטפס ולהנות מהנוף. נראה שכולנו רק משתפרים עם השנים. בדרך פגשנו שני רוכבים, אחד טיפס, אין לא זמן, הוא עלה ומייד ירד כדי לעשות אותה שוב. השני ירד, לא התעכב לרגע, מראה של 10 רוכבים צבעוניים לא הרשים אותו בכלל. בסוף השביל חיכינו למאסף ומיהרנו משם בגלל להקת צרעות. המשכנו מעט, ובחניון שבכניסה לירוק, שער הזהב עצרנו לארוחה קלה וקפה. היות והיינו מעטים הצלחנו להצטופף סביב שולחן עגול אחד כשהגזייה "מחממת" את האווירה. גם כאן השיגו אותנו הצרעות, אני ואבי חטפנו את נחת עוקצן. לא נעים, לא נורא, לאן זה יתפתח, עוד נראה. לאור לקחי שבוע שעבר למדתי את המסלול היטב, ולא נתתי לשטח להתקיל אותי. גדר ההפרדה גרמה לנו לסטות מהמסלול אבל הצלחנו לזרום ולחזור לנתיב המקורי. הפלופ של הטיול הפעם היה מתלול אבינדב, לפי האינפורמציה שקיבלתי, שביל רכיב ולא כך הוא. מעט מאוד רכבנו ורוב הדרך צעדנו וגם זה לא היה קל. הטמפרטורה עלתה ונכנסנו למצוקת מים. בשלב כל שהוא נפלנו על שביל סלול. לפי בקשת ובלחץ הקהל המרנו על השביל הזה, משכנו מזרחה והגענו לעמק בשביל מהיר וחביב. הפעם ההימור הצליח. ההמשך יותר בנאלי וכייפי. עברנו ליד עין צביה ומיהרנו לפשוט בגדים ולטבול במים הצוננים. הטמפרטורה בחוץ 42 מעלות, תארו לעצמכם כמה היה נעים במים. את הרכיבה לבית אלפא עשינו בתוך כבשן לא לפני שעברנו בניר דוד והתפעלנו מנחל הקיבוצים שחוצה אותו. בבית אלפא חיכו לנו אבטיחים צוננים וגבינה בולגרית, כך שלא ממש סבלנו. אני יודע שזה קצת בומבסטי אבל כשישאלו אותי מה עשיתי ביום שישי, אני אגיד בגאווה שטיפסתי לגילבוע עם רכסים ולא היה מאושר ממני בעולם, ומה אתכם?
רכבתי ונהנתי, דוד