 |
כתב
ורכב: דוד ניצן |
הסינגל הכחול בהר הרוח, נחל יתלה ונחל אילן
לאחר טראומת ההשכמה המוקדמת בשבוע שעבר, החזרנו
את שעת ההתחלה ל 06:30. ההתחלה מול הלבננונית באבו גוש כשהתכנון שלי בנה
על קפה ומתוקים מול אבו שוקרי שליד המסגד. מתברר שבאבו גוש לא משכינים
קום ואחרי עלייה בריאה בתוך הישוב ניצבנו מול דלתות ברזל נעולות. המוביל
הרישמי איציק הגיע לקראת 7:00 אחרי שקיבלתי כבר את ההחלטה ולשם הובלתי,
ירידה דרך הר הרוח. הפעם הלכנו על השביל הכחול שנחרת בזיכרוני כשביל טראומטי.
בחורף האחרון רכבנו אותו, בגלל הבוץ החלקנו בעלייה, והחלקנו גם בירידה,
סיוט מתגלגל. הפעם לא היו חסרים קטעי הליכה ברגל מפני שהשביל הזה קשה לרכיבה
אבל בכל זאת זכורים לי כמה קטעים שרכבתי ונהנתי או שראיתי משהו לפני רוכב
והתקנאתי. כך או כך בהחלט אשמח לרכוב אותו שוב ולשפר בעזרתו את הטכניקה
והאומץ. השביל מסתיים בנחל יתלה ומייד מתחילה עלייה, דושה וודץ - מושג
שהבאנו מבולגריה - מוציא את הנשמה. כמו בכל פעם שאנחנו מטפסים את העלייה
אני מתפעל מהנחישות של החברה, חוץ מכמה בודדים הרוב מתמודדים איתה ובהצלחה.
קובה צועק עליה והיא נכנעת מתחת לגלגלי האופניים, יש שסובלים בשקט ויש
שמראים את זה, יש גם שבוחרים ללכת ברגל וגם זה בסדר. בשעה שהגענו לתחילת
העלייה השמש כבר חיממה ועוד איך והשילדה נשטפה בעגלי זיעה ענקיים. התחברנו
לשביל של חירבת מיצד ובחרנו לגלוש מערבה, נגד כיוון הרכיבה שלנו ולהרוויח
עוד כמה ק"מ של ירידה טכנית. ירדנו בכחול לנחל אילן ושם התרחצנו מתחת
לגישרון. מטייל נחמד השאיר שם "חבילה" ריחנית במיוחד שפגמה בחווית
הרחצה. הפעם החברה היו נועזים במיוחד ובגלל שהמים לא היו עמוקים הכל בלט
ונאלצתי לצנזר תמונות רבות מהרחצה. את הדרך חזרה עשינו דרך נחל אילן, עלייה
מתונה שחלקה האחרון בשטח חשוף כשהשמש מטגנת אותנו. ב 10:30 היינו באלביס
לגלידת יוגורט דיאטטית, בעצם לא ממש דיאטטית אחרי שדחפנו לתוכה המון דברים
מתוקים. ב 11:00 הגענו לחלק החשוב של הרכיבה, החומוס של אבו שוקרי. המטרה
לאכול ולהנות אבל לא יותר מדי, במידה. אני ממש חייב להודות לגרעין הקשה
שהתגבש הקיץ! אותם חברים, ששוב ושוב מתייצבים ומקיימים את מסורת הרכיבה
ברכסים בלי לברור, למיין או לקטר. שאפו לכם! רכבתי ונהנתי, דוד
