כתב ורכב: דוד ניצן

מאז הטיול בכרכום משהו השתנה בקבוצה. יש כמה חברה "שנעלמו" וגם ההתייצבות של החברים לטיולים לא יציבה. בשבוע אחד בקושי מגרדים 6 רוכבים ואילו השבוע 19 רוכבים, לך ותבין. דרור ביקש להוביל את הטיול כדי להנציח את 35 הלוחמים שהשבוע מלאו 58 שנים לנפילתם. בשבע ועשרים בחנייה של הקיבוץ קור כלבים, כמה מעלות מעל האפס. החזאי הבטיח שמש מחממת אבל היא לקחה את הזמן שלה. החברה יוצאים מהחימום של האוטו ולא מאמינים לקריאות מד הטמפרטורה. אחרי המפגש הטפיחות והחיבוקים יוצאים לדרך ומייד מתחילים להוריד שכבות , כל זאת בגלל העליות. בהתחלה "עלייה" בקטנה על השביל שמוביל לצומת עציון ואח"כ מתחברים לעלייה הארוכה בהר סנסאן שתוביל אותנו כמעט עד לצור הדסה. בערך בשליש הדרך סטינו לגבעת הקרב, שביל הולכי רגל שלפי הרט"ג אסור לרכיבה על רוכבי אופניים. ממול מתנשאת לה מחצבה שטרחתי לצלם כדי להראות את גודל האבסורד. פצע אדיר ותמידי בנוף לעומת הפגיעה המזערית של הצמיגים על הקרקע הסלעית. דרור סיפר את סיפור הקרב והשתלשלות האירועים שהובילו עד לסוף הטרגי. ההסבר היה ארוך, ממצא ומעניין שריתק את כולנו. משם המשכנו לכיוון צור הדסה, שוב עלייה מתונה עם ירידה קלה, מן התנחתא. קוץ ניצל את הירידה לצבירת מהירות, ופתאום הוא מצא את עצמו על הקרקע נאנק מכאבים. אני מניח שדעתו הוסחה, חוסר ריכוז רגעי והתוצאה התרסקות. אחרי שהוא התאושש מהכאבים הוא קם לגלות שיש לו תקר בגלגל הקידמי וכאבים ביד. הראשונים הגיעו בנתיים לשער הנעול של צור הדסה וציינו שאי אפשר לעבור אותו. בגלל השעה הוחלט לחזור בדרך שבא טיפסנו וכך היה. מי שציפה לסינגלים התאכזב, ננסה לרכוב על כאלו בפעם הבאה. קוץ למרות הכאבים רכב בגבורה והפעם לאט. כשהגענו לחנייה הוא מיהר לחפש רופא ואחה"צ הוא בישר לי בעליצות שהיד שלו שבורה והוא גובס. אלו הרפתקאותנו לשבוע הזה. איחולי החלמה לקוץ. רכבתי ונהנתי, דוד