כתב ורכב: דוד ניצן

שוב טיול באזור ירושלים על מנת לאפשר לחברים לצבור נקודות זכות אצל האישה לקראת הטיול של שבוע הבא. המוביל המקורי היה צריך להיות איציק שזהו המגרש הביתי שלו. אני הייתי אמור להיות להקת החימום ולהסתובב עם החברה כשעה כדי שאיציק יספיק לסיים משמרת בנמל התעופה ולהצטרף אלינו. רצה הגורל ונגיף של שפעת טרף את התוכניות ובמקום לעבוד או לרכוב איציק שכב קודח מחום בביתו. לא במקרה, הכינותי מראש מסלול שכלל עלייה וחצי. כל המטרה הייתה להגיע למבוא חורון, תחילת העלייה דרך היתלה, אחרי שצברנו מספיק קילומטרים ולסיים בערך בשעות הצהריים. יצאנו מנווה אילן דרך יד השמונה לכיוון חירבת מיצד, במקום ישר לקחנו את השביל אדום, שעובר על הגדה הצפונית של הנחל מעין גיוון נחמד. ההמשך דרך אבני המייל מסלול ידוע, מוכר ואהוב, קצת טכני שרכבנו אותו במהירות. הגענו לנחל אילן ופנינו מזרחה לטיפוס של כמה ק"מ ואז התחברנו בעלייה קצרה אבל עבה לשלוחה של הדיפינבייקר. אחרי הפסקה וארוחה קלה משכנו מערבה על השביל הרחב, ירידה מהירה, כשאנחנו חולפים על קבוצת רוכבים שמטפסת מולנו. הזנב של הקבוצה הזו נראה "סובל" מהעלייה. המשכנו בשביל השחור לכיוון בית חורון כשאת הירידה לנחל יתלה עשינו על סינגל זורם וחביב שפעם הבחנתי בקיומו. עד כאן הנישנושים, יותר ירידות מאשר עליות ובקצב מהיר. סוף, סוף הגענו לדבר האמיתי, נחל ייתלה. ההתחלה שטוחה בתוך תוואי הנחל, יש קטע טכני שצריך להעמיס את האופניים על הכתף ואז מתחילים לטפס. טיפוס ארוך ומתמשך שמוציא את המיץ. מי שמתחיל "חזק" מתעייף ומאט, מייד רואים מי בכושר ומי לא, אי אפשר ל"רמות" את העלייה. בשעה טובה כולם הגיעו למעלה ונותר רק הקטע הגסטרונומי. בגלל השעה ופחד ממקומות חנייה בחרנו במסעדה הלבנונית שבכניסה לכפר. "הלכנו" על הדיל של אכול כפי יכולתך ב-40 שקל לאדם. לי היה טעים, המלצר שרת אותנו מהר בנדיבות ובמהירות וכמובן שאכלנו יותר מדי, עד עכשיו הבטן שלי מתוחה. אין הנחתום מעיד על עיסתו, אני נהניתי מהמסלול, מקווה שגם אתם. רכבתי ונהניתי. דוד