כתב ורכב: דוד ניצן

את צביקה פגשתי לראשונה בטיול לגולן באוקטובר 2003. ניר הביא אותו לרכיבת הכרות, לקח לא זמן ולבסוף גם הוא נשבה בקסם של רכיבת השטח. עד אז הוא היה מפליג על אופני הכביש שלו בכבישי המשולש. לא היה קשה להבחין שכושר ויצר תחרותיות יש לו בשפע אבל הקטע הטכני היה קשה עליו אז עם אופני הזנב הקשיח והבולם הקידמי ולמען האמת גם היום עם אופני הבלר המדוגמות הוא מרגיש יותר טוב בקטעים הפחות טכניים. צביקה שייך לקבוצה גדולה של חברים מהקבוצה שאכפת להם, שתמיד מציעים ומגישים עזרה ככל יכולתם. כשהחולצות של רכסים היו מוכנות בחו"ל הוא התנדב להביא אותם והפעיל רשת ענפה של בלדרים שסחבו את החולצות לאורך כל היבשת וגם באירופה. אני זוכר שהוא העביר אלי את החבילה, באישון לילה ליד מלון שרתון שבבורסה ברמת גן. את יום הולדתו הוא בחר לחגוג בחיק הטבע, בחדיד עם חברים, משפחה ואיתנו. ארוע מתגלגל. ב-7 נפגשנו בחנייה של חדיד, שוב החברה הפתיעו בהתייצבות שיא, יותר מ 20 רוכבים שרק מעטים טרחו לידע אותי על בואם למרות שבקשתי. דרור התבקש על ידי צביקה להוביל ונענה ברצון. בתחילה הבוץ הפריע קצת לרכיבה, יותר מאוחר דרור נאלץ לנווט בן אלו שרצו סינגלים לאלו שהעדיפו שבילים לבנים נטולי כל אתגר טכני. באחד הסינגלים היפים והארוכים "הראש" איבד את הזנב והקבוצה התפצלה פעם אחת ומאוחר יותר התפצלה שוב. הקבוצה שאיתה רכבתי נשארה ללא מוביל, החברה דהרו בשבילים הלבנים וחזרו לכיוון חדיד ומשם לחנייה. אני מניח שהקבוצה השנייה סינגלה יותר כי שם היו יותר מאחד שמכירים את האיזור היטב. נגמרה הרכיבה והתחילה מסיבת יום ההולדת. צביקה הביא קייטרינג שהקים אוהל עם שטיחים ושולחנות והיה ערוך לבואנו. לאחר הרמת כוסית הסתערנו על האוכל, חומוס, פרגיות, סלט וציפס. לא דיאטתי אבל טעים. לאט, לאט החלו להגיע החברים מהעבודה והמשפחה ואנחנו פינינו את מקומנו. מזל טוב ותודה לצביקה על האירוע וההפקה. תודה גדולה לשאר האנשים שעוזרים ותורמים לקבוצה, יומכם עוד יגיע ואגלה את פועלכם באתר.
רכבתי ונהנתי, דוד