כתב ורכב: דוד ניצן

אורי מלווה את הקבוצה כבר הרבה שנים, כשהוא היה עוד "סתם" רופא שיניים הוא נהג לחלק את ההובלה של הקבוצה עם לוין. אורי ידוע בעקשנות ובדבקות למטרה, והרבה פעמים מצאנו את עצמנו נאבקים בשדה קוצים או מתלול שהופיע באמצע המסלול. כיום הוא רתם את התכונות האלו בעסק שתלים שיזם ולכן הוא מופיע בתדירות נמוכה יותר. אורי הוא מבין הרוכבים שלא מוותר על ציון יום הולדתו עם הקבוצה והפעם הוא רתם את לוין להוביל מסלול אתגרי ונחמד לציון המאורע. שמחתי לראות שרבים הגיעו לרכיבה למרות השעה המוקדמת והחום הצפוי בגלל אורי או בגלל המסלול? אני מניח שגם וגם. יצאנו באיחור רב למרות שהרוב המכריע דייק ואפילו הקדים. הנקודה הראשונה פיסגת התבור, הפעם דרך דבוריה ומשם בשביל עפר שהוקף את ההר, מתחבר לכביש ומעלה מעלה בסרפנטינות עד לשער המנזר. כל אחד עלה בקצב שלו ובהתאם לכושר. לא נראה לי שמשהו סבל, כולם הגיעו שער המנזר עם חיוך (ואנחת רווחה). ירדנו דרך הכביש דרך שיבלי, לבית ספר כדור ודרך שדמות דבורה התקדמנו לכיוון הירידה ליבנאל. מי שמכיר את רמת סירין, העלייה מתישה וכמעט 40 מעלות התענוג מפוקפק. הגענו לירידה וכאן האדרנלין התפרץ. ירידה תלולה ומהנה שמשתבחת עם השנים או שרמת הרכיבה שלנו משתבחת. בבית הקברות מחכים שכל הקבוצה תתאסף וממהרים למכולת ביבנאל. ביבנאל איבדנו את חתן היום הולדת לדקות ארוכות, ועד שסיימנו את השתייה הצוננת האבדה נמצאה. השעה נהייתה כבר מאוחרת ונשאר לנו עוד מצוק לעבור. התחברנו לשלוחה שיורדת לנחל יבניאל ו"נפלנו" על שביל ישראל למרגלות קיבוץ קיבוץ דגניה א'. לא ויתרנו על הסינגל שיוצא לאר הטבילה של הצלבנים והקייקים וכמעט בשתיים נשקנו לחוף ירדן שבכינרת. הנהגים תפסו מונית כדי להביא את המכוניות והטרמפיסטים טבלו במימי הכינרת. בערך בשלוש וחצי התאספנו כולם לארוחת יום הולדת שהפעם הייתה חפוזה מאוד בגלל השעה. אי אפשר היה לא להזכר בראובן ז"ל שנפטר לפני שנתיים והשתתף איתנו בטיול דומה, אז הוא כיכב על המנגל. תודה לאורי על הארגון, ללוין על תכנון המסלול, אורי עיבה את החבורה עם סער ואלי, חוץ מהם היו קובה ושייקה, יורם, גילי ונירית, אמנון, יוני היישר מלונדון, ניר שאף צילם יחד איתי, פיטר, ניסים, רוני מרקוביץ, אמיר, משה, אחרון חביב - קוץ וכמובן אני.
רכבתי ונהנתי דוד