עד יום שישי לא ידעתי על קיומו של הכפר הזה. לגבי זה היה עוד כפר שחולפים על פניו בדרך לערד. מה רבה הייתה הפתעתי כשבשישי בבוקר שיירה ארוכה של מכוניות ואופניים. מתברר שלא רק אנו גם קבוצת דודו בייק החליטה להתחיל את הטיול מהכפר הזה. אנחנו תיאמנו את החנייה והסיור שלאחר הרכיבה עם ג'בר אבו חמאד שמקיים בכפר מרכז מבקרים למורשת הכפר ומשפחתו באמצעות יעלה מעניין איך הם שמעו על הכפר. אחרי שהקבוצות נפרדו יצאנו לדרכינו. גם הפעם לוין הכין מסלול הרפתקני שהתבסס על שבילים מוכרים כמו מעלה דרגות ושבילים רבים לא מסומנים. רכבנו חמש דקות והתחלנו לטפס, עלייה תלולה ותובענית ממש התעללות בגוף שלא הספיק להתחמם. מזג האוויר נאה עם רוחות קרירות שהבריחו אותנו לרכוב למטה לאורך הנחל או אפיק של נחל. בגלל שנתנו לאפיק להוביל אותנו, לא פעם סטינו מהנתיב וביצענו חיתוכים כדי לחזור לנתיב. קצת לפני השעה אחת הגענו לשביל ישראל שיורד לכפר דרך מעלה דרגות. על מעלה דרגות כתבתי לא פעם. זהו הסיום האולטמטיבי לכל טיול, שביל ארוך, טכני במידה, אפשר לרכוב את כולו מבלי להוריד רגל וגם אם נעצרים מדי פעם כדי לאפס את המערכת זה בסדר. בכפר כבר חיכתה לנו המדריכה שהובילה אותנו למערות שם חי סבא או הסבא שלו. אחרי ביקור קצר פנינו לסעודה של אוכל מסורתי. נראה לי שהרוב נהנו, אישית אני מקווה שבחפלות הם נותנים אוכל יותר משובח.
מי שרוצה עוד אינפורמציה מוזמן להכנס לאתר הכפר.
הרכיבה לא הייתה קשה, בכלל לא טכנית. היו כמה עליות שהוציאו את המיץ למי שלא בכושר, למשל אני. הירידה בסוף ריסקה את הכתפיים לכולם ובכל זאת על הפנים היה שפוך חיוך לכולם.
רכבתי ונהנתי דוד

אתר הכפר

הקלטת GPS
מפה