כתב ורכב: דוד ניצן

מזנוח לבר גיורא וירידה בשביל הקיסר
חצי שנה עברה וארני החליט לחזור על המסלול שכל כך נהננו לעשותו. הפעם הביצועים שלנו בעלייה היו פחות טובים ורק שניים, אבישי ואילן הצליחו לעלות את כל העלייה ברצף בלי להוריד רגל. גם בדרך הקיסר נצפו יותר התרסקויות מהרגיל. האם זה החום או שפשוט תפסנו יום גרוע. בעצם אולי אני מחמיר עם עצמנו, אין הרבה רוכבים בארץ שמסוגלים לעלות את העלייה הזו בטייק אחד, הייתם צריכים לראות את ההסתערות של החבר'ה על העלייה למרות שרובם ידעו שהיא תוריד אותם מן האופניים במוקדם או במאוחר. אחרי שכינסנו את הכוחות והכח בבסוף העלייה המשכנו בחדווה לבר בהר. הפסקת קפה מסורתית, הרבה צחוקים, שום דבר לא בוער. פנינו לקטע הראשון של נחל קטלב, גדול עלינו, כמעט ולא רכבנו שם בכלל. עושים איגוף כדי להגיע לשביל ישראל שיורד למושב מטע. בדרך פוגשים בעץ תאנה, מקיפים אותו כמו עיזים ונהנים מהפרי הבשל והמתוק. דוהרים במהירות מופרזת בשביל למטע, דרור חוטף תקר ובדרך נס לא מתרסק. עלייה קלה בכביש ואנחנו בדרך הקיסר. אני נהנה מהקטעים שמצליחים לי ועדיין מתוסכל מהמדרגות שמפחידות אותי ומורידות אותי מהאופניים. מהצד השני של המכשול זה נראה, קל ופשוט. הפעם היו שלוש התרסקויות, לא חמורות ומיותרות משהו. העברת משקל לא נכונה ושימוש בברקס קידמי, כשחצינו את הכביש כמה מהחבר'ה החליטו לחתוך בכביש. בסה"כ רכיבה לא קשה ומהנה. כל שבוע אני שמח לראות את החבר'ה שמגיעים ולא נבהלים ממזג האוויר או ממה שרוקח לנו המוביל. רכבתי ונהנתי... דוד