כתב ורכב: דוד ניצן

נחל צלמון ועוקף הררית
הפעם האחרונה שהיינו באיזור הייתה ב-יוני 2001 וגם אז הטיול לא הסתיים לפי התכנון. נקודת המשבר עילבון, אז בגלל החום החלטנו לקצר, טיפסנו להררית אבל לא הגענו ליישוב. ירדנו לערבה ומשם הקפצנו נהגים עם מונית לכרמיאל. החלטתי לחזור על הטיול ההוא, הרי חלפו 4 שנים וקיוותי שהפעם לא החום יכריענו. טענתי מסלול על GPS כשדאגתי שלא נעבור בישובים ערבים. לטיול 3 שיאים, העלייה לכמון והירידה לנחל צלמון. נחל צלמון שהיום היה יפה מתמיד, שופע מים. העלייה להררית עלייה אתגרית וקשה ומדיר חנה דרך נחל חילזון וצביה לכרמיאל. המקבץ הראשון של האלבום, בכניסה לכמון, סוף העלייה. אפשר לראות את החיוכים וזה אומר הכל! מצאנו את השביל שיורד ולמרות ה GPS פיספסתי פנייה וקרן החזירה אותי לנתיב הנכון. השביל הירידה זורמת וכייפית, אפשר בקלות מבלי להוריד רגל. נכנסנו לנחל צלמון, תענוג רצוף, פלגי מים ומעט מטיילים. עשינו הפסקת קפה ארוכה עם יעלה שמזניחה אותנו בזמן האחרון :-) והמשכנו עד מעילבון. לפני הכניסה לכפר סחבתי את החברה לראות את המאגר, שער ברזל ושומר מסור הפרידו ביננו לבין המאגר המרשים. ההרפתקאה עלתה לנו בעוד עליונת. בעלייה הרגשנו את החום השמש הייתה ברום ורוח - יוק. נכנסנו לעילבון ושוב עלתה השאלה לעלות להררית או לא. הפתיע יורם (ואולי זה כבר לא הפתעה) שדבק בשביל האתגרי והתלול ולא רק הוא. לאחר ויכוח לוהט החלטנו לדבוק בתוכנית המקורית ויצאנו לדרך. מכנסנו לבקעת נטופה על השביל השחור, הבקעה ותעלת המוביל נראים מרשימים. זאת גם התמונה שבחרתי לשים בשער. השביל שהחור שרכבנו בו התפצל, אני בחרתי לקחת את השביל הימני שנראה "טוב, יותר מהנתיב השמאלי למרות שהיה בעלייה. אחרי כמה דקות טובות של טיפוס גיליתי שאנחנו לא בנתיב. בגלל עייפות ובגלל הרצון למצוא נתיב פחות תלול ולעלות בו להררית בחרנו להמשיך בשביל שאפילו לא היה מסומן במפה. הטעות הזו שעשיתי גרמה לשרשרת של טעויות, ואחרי כמה נסיונות להתחבר לשביל שידענו שנמצא על הפיסגה החלטנו לחזור לעילבון ולחזור דרך הכביש. לקראת סוף הירידה נפלנו על שביל שסוחב צפונה, (כמובן שהוא לא הופיע במפה) ונראה, מבטיח, הפעם ההימור הצליח ונפלנו על הכביש שמוביל לדיר חנה. כאן התעשתתי, והחלטתי לחזור למסלול המקורי. פעלנו בשיטת הסלאמי, כל פעם חותכים חתיכה מה"נקניק" שנשאר לנו עד לכרמיאל. מדיר חנה הדרך חזרה הייתה לא קשה, קצת עליות, כמה ישובים שלא מופיעים בשום מפה, תושבים חביבים ומסבירי פנים. דרך העפר הפכה לכביש ומתחת למכמנים הגענו לכרמיאל. התמונה האחרונה שבה רואים את מגרש הכדורגל ובתי כרמיאל הייתה ללא ספק המראה שייחלנו לו כל יום. בדיעבד יכול להיות שהטעות הייתה דווקא לטובה כי גם בגירסה המרוככת, הגענו מותשים לנקודת הסיום ומאוחר יחסית לאורך הטיול. לגבי המוביל, מה אני אגיד? יש לו עוד הרבה מה ללמוד ולהשתפר, ומתברר שאפילו לדקור נקודות ב GPS צריך לדעת, וכשבורחים מהמסלול, לא להסס, לחזור אחורה ולתקן. אני מבטיח לנסות שוב בעוד כשנה, נגיד באפריל ואז לא יהיו תרוצים של מזג אויר. ברכות לרוני שחזר לרכב לאחר העדרות ארוכה בגלל פציעה ותודה לכל מי שבה.
רכבתי ונהנתי, דוד