 |
כתב ורכב: דוד ניצן
|
מעלה שרב ומעלה הנחש הצמא, יותר יפה או
יותר קשה?
הפעם אני כבר לא מתרגש (איזה שקרן) מטיול
מיוחד בכל המובנים. הנוף שבהתמונות שצילמתי וגם הפנורמות לא מעבירות את
ה WOW שעבר לנו בלב. הסינגל המשובח שארני גילה במעלה שרב (אני לא זוכר
עדות כתובה על מישהו שרכב שם). העלייה האתגרית (90% ברגל) במעלה הנחש
הצמא, בהחלט דרך לא שגרתית להגיע למאגורות
ולתצפת משם. חוץ משבילים רחבים ורכיבים רכבנו על אין סוף שבילים מחוקים
רצופי אבנים, והמון, המון, המון סינגלים, עניין שבשיגרה, קטן עלינו. אם
היינו מסתפקים בזה דיינו. אבל צריך גם לחזור למכוניות לעובדת. הנתיב שארני
בחר היה לכאורה הקצר ביותר אבל היה קטע קטן, נתק בשביל, 300 מטר בסה"כ.
ארני הדחיק את העניין (כשנגיע לגשר נעבור אותו) בשטח גילינו שכדי לגשר בין
קצוות השביל צריך לרדת לוואדי ולטפס על השלוחה ממול, עלייה תלולה ללא שביל
כשהאופניים על הגב. כאן התחיל קטע
ההשרדות ומי שלא דאג לאנרגייה לגוף עצר במקום. למכוניות הגענו אחרי השקיעה
17:30 עייפים ורצוצים. כנתיב חזרה אני מציע לרדת מהמאגורות בשביל דרומה
ולהתחבר לנתיב שבו רכבנו בבוקר, יותר ארוך לרכב אבל חוסך הרבה זמן וכח.
נפגשנו בעובדת ב 8:00 בבוקר,
מאוחר מהרגיל בשביל איציק שבסוף לא הגיע. כן
הגיעו ארני, לוין, יעלה פיטר, יורם, ואני הגרעין הקשה ברכיבה הזו. אלינו
הצטרפו: סער, ראובן, ניסן, ודורון רוכב חדש
שבא לרכיבת הכרות. התחלנו על
שביל ישראל דרומה הקפנו את חוות הנסיונות ממערב וזו הייתה טעות, האיזור גודר לאחרונה ומצאנו את עצמנו
חוצים גדר ומתברברים בוואי ומטפסים ברגל
מצוק קטן לחינם. הגענו לדרך המלך, דרך הבשמים ושם ערב רב של רוכבים, קבוצת
השאנטי עם סיגל שהיו בטיול של יומיים, לינה בבארות וכד' נפרדנו מהם ופגשנו
עוד שלושה רוכבים ששניים מהם צילמתי למזכרת. הם פנו למעלה הנחש הצמא בדרך
הלבנה הרגילה ואנחנו דרומה על ציר הנפט לכיוון השביל האדום, שמוביל למעלה
שרב. על השביל הזה התבסס הטיול הזה ולגבי מידת העבירות שלו לקחנו הימור.
ההימור הצליח ובגדול שביל מהנה מהיפים שרכבתי בהם בארץ בכלל צריך לרכב שם
כדי להאמין! לפני הירידה תצפית מרהיבה על
בקעת צין. כשמגיעים למטה נוף מדברי של
עמודים. הנקודה הבאה עין שרב וכאן מתחילה העבודה הקשה, הטיפוס. בהתחלה
הלייה מתונה ודי רכיבה על שביל צר ומתפתל שמוביל למעלה הנחש הצמא. מגיעים
למעלה, הר אמתני הראש לא מעכל את העובדה שאנחנו עומדים לטפס אותו. השביל
מתפתל מעלה, מעלה וכל פעם מתגלה עוד אבן עם סימון שחור ועוד אחת ועוד אחת,
המרחק לפסגה מצטמצם ובסופו של דבר הגענו לעוד תצפית על הבקעה מזוית שונה -
אין מילים. חיכינו למאסף, בדקנו את החפירה
בהר והנצחנו את המאורע, את התמונה הקבוצתית
צילם אחד משני רוכבים פגשנו שם שהגיעו ממצפה רמון. לוין נעדר מהתמונה בגלל
שנכנס לבקר בחפירה. מהמעלה הזה חזרנו למכוניות, כאמור בדרך הקצרה והקשה.
השמש התחילה לשקוע, הרחות שליוו אותנו כל היום התגברו והיה ממש קר. מי
שהשאיר את רוב הביגוד החם במכונית בבוקר למראה החמה שבשמים התחרט על כך
בערב ובכלל שארני מודיע שהטיול יהיה 30 ק"מ למה בדיוק הוא מתכוון?
הטיול הזה מאוד מומלץ לרוכבים מנוסים בעלי כושר טוב שלא מפחדים לסחוב
אופניים על הגב. אחד הדברים שאני אוהב ברכסים זה שאנו מוכנים ורוצים
להתנסות במסלולים חדשים ושבילים שלא תמיד ידוע טיבם. לאחרונה בחרנו
בשבילים שמעטים עם בכלל רכבו עליהם ואין עליהם אינפורמציה מסודרת. מסיבה
זו אי אפשר להזהיר מראש והטיולים אינם מתאימים לכל אחד. מי שלא רוכב איתנו
באופן סדיר או שלא בכושר, במקרה הטוב יעכב את הקבוצה, ובמקרה הגרוע יסכן
את עצמו ואותנו. הרמה ודרגת הקושי של הטיולים עלו לאחרונה ומי שלא רכב
איתנו בזמן האחרון יופתע. מילה טובה על דורון שהצטרף לטיול, לא הכנתי אותו
כי לא ידעתי שהולך להיות טיול כל כך קשה. אני שמח שרקע הפרירייד שלו
והכושר הטבעי הספיקו לו לשרוד את הטיול וגם להנות (אני מקווה). לסיום, מזל
טוב לראובן על הולדת הנכד הראשון. היין והעוגות ביחד עם התה שדורון עשה
בסיום בעובדת הצילו אותנו ונתנו לנו אנרגייה לחזור לבית.
עברו 24 שעות, שום שריר לא נתפס, שום איבר לא כואב, אני בהחלט מוכן לרכיבה
הבאה ב.....
רכבתי ונהנתי גם הפעם! דוד
