12.12.08

איציק

מוביל:

כ 15

משתתפים:

קילומטרים:

מסילת ציון וחזרה.                  12.12.08
                      
ונתחיל בסרט ישן שנקרא "שלמות". את הסרט לא ראיתי אבל השם, בול טיול האופניים של היום...איך יכול להיות שבזמן האחרון כל טיול יפה מקודמו בשבוע שלפני?
היה יום שאתה מאושר בו כמעט כל שניה שאתה חי. יום שבנוי ממרכיבים מושלמים ואתה  אוהב הכל – החברים שלך לאופניים (אפילו המנוול עם הקנונדייל האפורות שעוקף אותך בירידה בלי אזהרה , ולמרות האחולים, לא נופל ושובר את הראש) הנוף שיכול לשגע כל עין,האורנים ששרים בשקט תוך טלטול עדין של ראשיהם הצמריעיים כשאנחנו חולפים, האבנים הבמסלול , מלטפות בעדינות ובחיבה את אופנייך ואחוריך מתחת, והאוויר, הו האוויר, שלמות של תרכובת שיכולת לדמיין שאתה שומע אותה מזמרת  (אפילו  מצאתי את עצמי רוכב בעליה  ושר שיר שהמצאתי. מילים- בכתבה הבאה). ככה צריכים חיים להראות.
התחלנו במסילת ציון, שוב כ-20 רוכבים ולמרבה ההפתעה – שוב מספר רוכבים נטולי שם מרמת אביב ג  (פעם אני באמת צריך לנסות לזכור את מס. הרוכבים, שמות ומסלול  ), אחרי שהתאספה שארית הפליטה שהחליטה לחנות משום מה בתחנת הדלק, חצינו את הכביש והתחלנו מיד בעליה קטלנית לכוון בית מאיר /הר כרמילה, עליה-שזקני צפת לא זוכרים תלולה ממנה. "מרבה עליות מרבה שמחה ובריאות"  אמרו חכמינו, למרות שהם לא ידעו אפילו איך נראה פדל. הפעם הבנתי על מה הם מדברים (אם כי בריאות אני לא כל כך בטוח. גם אם נזכרים בראובן וגם משום שקובה שכח את מד הדופק שלו והיה עסוק רוב הנסיעה בלברר אם הוא חי או מת. חלק מהרוכבים שלנו, אם אין להם מד דופק, נכנסים לפניקה ובודקים כל הזמן אם הם נושמים) , לא משנה, היתה "שלמות".
שוב בקצרה, רכבנו עד לשביל השחור מעל נחם, רכבנו רכבנו רכבנו לאורך הגדה הצפןנית של נחל כסלון?. שוב – היופי של היער הירוק מתחת והמצוק המיער ממול עד לבית רזיאל, עוצר נשימה (לא בטוח אם כולם ראו כי נדמה לי שהייתי היחידי שממש עצר בשביל שלוק של טבע (אני יודע, יאשימו אותי שזה לא נכון וגם ג. הרים את ראשו לשניה וחצי מעל הכידון, אבל אני לא נהנה אם אני לא משמיץ את כולם)), עד לשואבה, עליה בכביש עד לדרך בורמה, דרך המשלטים ו...-אוטו.
ארועים מרגשים נוספים לא היו להוציא פיטר שעכב את כל הכוח חצי יום בגלל תאות הזיתים שלו. יש לו תאוריה שהוא גילה במסלול השחור  עץ זית עם זיתים "מתוקים". פיטר – אפילו במחסה שגדלת בו לא מלמדים שטויות כאלו, זיתים במקרה הטוב חמוצים, לא מתוקים, חוץ מזה כרגיל - הדיון הרגיל על חיי האהבה של פינדר (קצר).
בטיול היה רק אידיוט אחד שהתלונן בשואבה על המסלול המיותר, לצערי גיליתי שהאידיוט הזה זה אני – אחי יובל והצות  – סליחה מעומק השלדה שלי.
אם אני אחזור עוד פעם על השלמות של הנוף והמסלול אתחיל לצרוח אבל היה יום שהייתי שמח להשאר בו לנצח.
 
קוץ
 
נ.ב- אני אהיה עכשיו 3 שבועות בגולה אז תנצלו את זה ( לא ברור לי איך...)

סיפור הטיול:

קוץ

כתב:

דוד ניצן

צילם: