אז ביום חמישי דני ואבישי הרוויחו עוד רבע שעה נסיעה לאילת כי האכלתי את הארנבים ואחרתי לאסוף את רוני ודוד. תפסנו את שניהם , איפושהוא ליד אשדוד – מטורפים יצאו עוד בחושך כדי להספיק כמה שיותר קילומטרים- בצומת גבעתי, אבישי פרק אותנו לדרכנו, נסע מהר לבארי, החנה את הרכב ובא לאסוף אותי ( אני מה לעשות הייתי הרבה מאחורי כולם, נאבק עם גלגלי הטרקטור באספלט)
 ואז הגענו לארז, כמה שעות לפני שארז נסע להדריך טיול בטורקיה. התפטמנו בחדר האוכל הקיבוצי בבארי בפנקייק, קפה הפוך ושאר מטעמים.
אותי מכל הדברים (שכחתי לרשום שמכיון שאני המספר, אתאר רק את מה שאני יודע) עניין איך ארז נלחם בריבוי הטבעי הגדול של הארנבים. ארז פתר לי את הסוגייה שבטח גם הטרידה את שאר הקוראים ומפה לשם, המשכנו לכוון  רעים, אורים צאלים, כאשר הפעם דני נוסע, חונה בצאלים וחוזר לשבור עבורי את הרוח!

מצאלים המשכנו לרביבים, משאבי שדה ומנוחה נכונה בשדה בוקר.
אכלנו, שבענו ושכבנו בצל עד שנשבר החום והמשכנו למצפה רמון לאכסניית הנוער.

במצפה הלכנו לאכול בפנג'יה (גם רון לאודר המליונר אוכל שם כשהוא רעב).
לכשסיימנו לאכול חברו אלינו אורי, יעלה, אמיר ולוין ( כשאנחנו רכבנו הם עבדו, קדחו בשיניים, מכרו פרוייקטים, השכינו שלום עם הבדווים וכיוצא בזה)

הלכנו לישון.

קמנו מוקדם, הפעם לא הייתי לבד במאסף, לוין ואני חרשנו את הכביש לאט לאט אבל בטוח.

כל השרוטים – 9 מי שספר היטב-  נסעו דרך המכתש, שדמה, מישור המישר, ציחור , שיזפון , סיירים, מעבר נטפים ואילת.
הגענו, אכלנו, נפרדנו מחברינו שטסו צפונה, עברנו בגרופית, בבריכה והביתה.

רכבתי והתעניתי. (חבל שאי אפשר לקבל על זה משכורת)
                       ניר