110703 | Index

הבוקר התחיל כרגיל, קמתי בלי בעיות, לקחתי את התיק עם בגדי הרכיבה שהכנתי בלילה ויצאתי לדרכי. הגעתי ללטרון בזמן וכשבאתי לנעול את נעלי הרכיבה גיליתי שלקחתי זוג לא תואם, נעל קשיחה ונעל דו-שימושית, לא נעים אבל לא נורא! המצב הסתבך כשהתברר ששניהם שמאליות: לרכב או לא לרכב. כמובן שהחלטתי לרכב, נעל רכיבה עם קליט על רגל שמאל והרגל הימנית, החזקה עם סנדל ללא קליט. היות ובקשתי מדרור מסלול ארוך עם עליות קצת חששתי ממה שהולך לקרות. דרור הכין מסלול לא שגרתי, רצה לבדוק כמה שבילים שצדו את עינו. יצאנו מלטרון, עלינו דרך המנזר, שם גיליתי שאני רוכב עם רגל וחצי, פדל ה-eggbeater לא מאפשר מנוף לפידול. המשכנו בדהירה בדרך בורמה עד לצומת של שער הגיא. משם טיפוס לכיוון בית מאיר בדרך הרחבה ואחרי ק"מ בורחים ממנה דרומה לשביל תלול ומקסים שעובר בצד המערבי של היישוב ונגמר בשביל השחור שעולה מהמחצבה. את החלק התלול של העלייה הזו כמעט כולם עשו ברגל חוץ כשארז ודרור רכבו יותר מהאחרים. המשכנו בשחור לכיוון שורש ואז דרור גילה שביל ג'יפים שלא מופיע בשום מפה, ירידה תלולה אבל רכיבה לחלוטין עד לנחל כיסלון, יופי של דרך. המשכנו עד שואבה ובשורש עברנו לצד השני של הכביש לנחל אילן. משום מה תמיד אנחנו יורדים לנחל והפעם ירדנו על הצלע הצפונית של הדיפינבייקר, עוד דרך חדשה (לנו) ומאוד יפה. בסופו של דבר הגענו לנחל אילן והכרנו לקוץ את המעיין הסודי. המקום הכי נעים להיות בו בחמסינים. ללטרון חזרנו דרך פארק קנדה, עלייה אחת קצרה ותלולה וזהו. בזה לא נגמר היום, יובל שחגג יום הולדת לפני כשבועיים, לא ויתר על המסורת והביא צדניות עמוסות כל טוב לציון המאורע, מזל טוב! תודה לדרור על טיול מוצלח במיוחד, כל הכבוד למי שבא למרות החמסין, רכבנו בקצב מהיר, כמעט ולא היו תקלות (רק לארז והוא התגבר עליהם במהירות), הטיול היה ארוך מהרגיל ובכל זאת ב 13:00 היינו אחרי הכל! אני גם גאה בעצמי שהצלחתי לרכב עם רגל וחצי ולעמוד בקצב של כולם. רכבתי ונהנתי, דוד

ומשהו מקוץ!
פרשת השבוע – פרשת ערוות שרה (או טיול להרי ירושליים)

יום השישי, ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויקום אבי העדה , יבדל לזקפה ארוכה, האדמו"ר לבית זליג דרור , ויקומו עמו בני ישראל מרכסים ויצטרפו למסע מתיש בשדמות הפלישתים בואכה לטרון בנסיויותיהם לאתר ומצוא את הסינגל טרק המפואר עליו חלם זקן העדה, האדמו"ר קוץ כל אותו לילה, סינגל "ערות שרה" האמור להסתתר בתוך הגבעות שרופות השמש באזור , ממולא עליות וירידות, לקים של שוקולד וקצה מופלא ורטוב בקצהו (הברכה הנסתרת של הקדוש אחייובל מיד לאחר עקול שערות שולמית בנחל אילן..)
חזרה לחיים נורמליים. טיול מוזר כרגיל. איך אפשר להנות מנסיעהמטורפת של 50 ק"מ בתוך עיסת מרק רותחת של קיץ מטורף עם להקת רקדני פלמנקו ולהגיד שהיה כיף? והיה , בחיי האופניים שלי..
נסענו 250 ק"מ, 173 רוכבים חסונים (קוץ תתעורר – 50 ק"מ , אולי 10 איש ולא חסונים ולא צפרים..) במסלול שהתחיל בלטרון, עלה לגבעה מעל מנזר השתקנים, ירד לעמק ולהר ממול עד לדרך בורמה. שם חתכנו בשביל חדש ימינה לפני בית מאיר, עליה סלעית די קשה עד לשביל השחור מהמחצבה ליד ומשם עד לנחל כסלון, עליה לשואבה , שתיה קרה וארטיק בצומת (קפה פלדמן, מומלץ עם החצר בפנים) משם – מעבר מתחת לכביש ירושליים במנהרת צומת שורש, דהירת פחד קצרה בכביש עם ים המכוניות קצת למטה ודהירה מטורפת עד לנחל אילן והברכה המופלאה של אחייובל (שרה ושולמית לא היו שם רק צפרדע קטנה רזה וערומה שבנתה על ניצן אבל כשראתה שגם אנחנו באים , הסתלקה בפחי נפש...)
אחרי מה שמולי אמר על הישבן שלי בברכה בנחל אילן, אני לא יודע איך אני קם בבוקר ומסתכל עליו. זוועה.

כתבה זו נכתבה בדחף הלהט היצירתי הרגיל שלי בסופי שבוע משופעי האירועים ואין מאחוריה כל כוונה לפגוע באף אחד. שאם אני לא מזרים את זה החוצה, חצוצרות שלי יכולות להיפגע (גינקולוג חרש ? בגלל קרבתו לחצוצרות..) זהו – אני את שלי אמרתי.


   Madi –   me, the queen’s rabbit and all the rest – J&J