 |
כתב
ורכב: דרור זליג |
ביום חמישי בשעה 19:00 לערך קיבלתי טלפון: - הלו. - "אתה מוביל מחר" נשמע
קולו המפקד של לוין. אצתי להכין את הנדרש ליום המחרת. בדרך הכנסתי קצת שינויים
על המסלול שתכנן לווין חודשיים קודם לכן.
יום שישי: מזג האוויר חמים ונטול שמש. זאת התכסתה בשמיכת עננים סמיכים למדי
שהקהו את החשש מחום כבד. המרחק תמיד גורם לאי עמידה בזמנים. התחלנו לרכוב
לאחר השעה 0800 בבוקר.
היות ופיקששתי את הירידה אל השביל הכחול באזור ניצנה, החלטתי לדחות את הסיור
באזור ולבצעו עם חזרתנו ולא בתחילה כמתוכנן. את פנינו קיבל כביש סרגלי לאורך
כ-8 ק"מ, כאשר את החדגוניות מנטרלות חסידות בודדות שבתמיהתן על היצורים
הצבעוניים – פרחו לשמיים פה ושם.
ירדנו מהכביש מזרחה ונסענו בר (עפ"י ה-GPS בעיקר) במישורי ההצפה רחבי
הידיים של נחל ניצנה. מסביב ולאורך המסלול שרידים ארכיאולוגיים שעיקרם קירות
סכרים של נדבך או שניים. חלקם אף היו מסותתים. ניווטנו אל "ציורי סלע" כדבר
המפה. כל שללנו הסתכם באבן פינתית בסכר שרק לאחר מחקר של פיטר או יורם מקרוב,
נתגלה כחריטה באבן ולא כתוצר טבעי. מכאן ולאחר גישוש קצר בשטח העדפתי לרדת
לערוץ הנחל ולא לנסוע על הגבעות (בהתאם למסלול) זאת מאחר ופני השטח בגבעות
אינם מסבירי פנים במיוחד. (ערוץ נחל ניצנה רחב מאד, ואינו צופן את הסכנות
שצפויות למטיילים בנחלי מדבר יהודה בעונה זו, ובכלל.)
הגענו לשביל האדום (נ.צ.22300/ 102380( החוצה את הנחל ומעפיל לגבעות. עצרנו.
גם בגלל קישוט על רגלו של יורם בעקבות מפגש אלים עם פדל, וגם בגלל מוביל
ואוזן אחורית מכופפות אצל רוני. מכות מצריים אלו השביתו אותנו ליותר מחצי
שעה, במהלכן עשה פיטר בלהטוטיו ואיפשר את המשך נדודינו במדבר.
את השלב הבא עד למצודה בסמוך לנקודה הדרומית של המסלול עשינו ברכיבה על
מישורים ארוכים וחסרי סוף כאשר כל אחד נוסע במסלול משלו. בכל האזור עדיין
שרידי ירוק ומעט פרחים. כולל שליטה של סנוניות לאורך רוב הדרך והמון פרפרי
זנב סנונית ססגוניים.
המצודה: למעשה מבנה אבני גוויל בראש גבעונת קטנה ובאר קטנה (סתומה) בערוץ
הנחל למרגלותיה. קשה להימלט מן התחושה שבעצם זאת הייתה ארץ גזרה ומצודת
עונשין לכל מיני חיילים שסרחו ונשפטו לשמירה בקצוות הארץ.
עלינו בשביל מערבה אל דרך הפטרולים ואיתה, צפונה. דרך הפטרולים הינה דרך
עפר הסלולה באיכות מצוינת, ואיפשרה לנו מהירות רכיבה גבוהה עד לגבעות הסבחה.
התעכבנו בבור הסבחה. פיטר היה היחיד שהעז לזחול פנימה וכמעט לקפוא מקור.
בגלל קוצר הזמן הוחלט לפנות ישר ולחזור לרכבים. החברה פתחו ברכיבה מקסימליסטית
ורק אני התגלגלתי מאחור והקדשתי קצת מזמני להתעכבות וביקורים באתר הרכבת
התורכית ובאנדרטה של חטיבה 8 כובשת ניצנה.
סיימנו את הרכיבה לאחר השעה 14:00 ולאחר כ-60 ק"מ של רכיבה כיפית.
את המסלול שתכנן לווין ועבר התאמות, שינויים וקיצורים מתחת לגלגלינו, כדאי
לשלב בטיול של יומיים באזור. יש המון מה לראות ולבקר ואין אפשרות לכסות
זאת ביום אחד כולל הנסיעות.
תודה לכל הרוכבים ולרוני שסייע לי בנווט.
דרור
