כתב: דוד ניצן

 

שכרון חושים במכתש רמון
כרבולת חרירים, נחל מעוק ונחל נקרות
גם השבוע הנושא החם ביותר היה מזג האוויר הקר, תחזיות קודרות חלחלו לעברנו מכל קצות המדיה והיה צריך עור של פיל ונחישות אין-קץ כדי לדבוק בתוכנית המקורית ולצאת לטייל בדרום. התוכנית המקורית הייתה לצאת משדמה שעל שפת המיישר למסלול מעגלי עם ג'יפ מלווה ולינה בשטח כמו שאנחנו יודעים ואוהבים לעשות. ביום רביעי הג'יפאי תפס רגלייים קרות והיה מוכן לשלם כל סכום כדי שנשחררו מהתפקיד. אני וקרן בעיצה עם ניר ואמיר העלינו מספר חלופות ולבסוף בחרנו בחניון בארות כנקודת מוצא ולבצע את כרבולת חרירים שמצטייר כאחד המסלולים הכי חמים השנה, מסלול שניר עמד להוציא לפועל כבר בשנה שעברה ודחינו מסיבות שונות וכך "התהילה" עברה לרונן מרוכבי העמק שפירסם את המסלול באינטרנט. הגירסה שלנו קצרה באורך וקצרה בזמן - יתרון למי שמתחיל לרכב מאוחר כמונו או לקבוצות גדולות עם רוכבים ברמות שונות. יש ויכוח שלא יפתר מה הכיוון הנכון לבצע את המסלול נראה לי שההנאה מובטחת בכל כיוון!
כדי להתמודד עם גל הקור ניר הוסיף לרשימת הקניות המסורתית שקיות מחממות, כל אחד הביא את מיטב בגדי החורף שלו והיינו ערוכים לכל מצב.
יום שישי
יוצאים מהמרכז בערך ב 06:15, מבררים מי מהרכבים נמצא לפני מי ולוגמים קפה של בוקר ביחד בבית קמה. נוסעים בשיירה למצפה ולבסוף מגיעים באיחור קבוצתי של כמעט שעה לחאן בארות. יוצאים מהמכוניות ולהפתעתנו השמים מחייכים, אין עננים שמש קיצית התמקמה במרום ואין שום סימן שהיא עומדת לעזוב בקרוב.

 היה ברור לנו ששיחקנו אותה, כמו בשבוע שעבר - אין קשר בין התחזית למציאות! מתקלפים מהבגדים החמים ויוצאים לדרך. הדרך לכרבולת חרירים עוברת בנחל ארדון.

אחרי הצילומים הגענו להתחלתשביל - כרבולת חרירים. סינגל צר שמטפס על הכרבולת נוגע לא נוגע, בנקודות מסויימות אתה רוכב ממש על הכרבולת. משמאלך ומימינך פרוש נוף מדברי עם גווני חום, אפור, לבן ושחור שנשפכים לבקעה מההרים וכדי להשלים את התמונה עננים לבנים שמשנים מקום וצורה כל העת.  נכנסנו לשביל והתחלנו לטפס, קצת ברכיבה וקצת ברגל. אחרי כחצי שעה או יותר היה נראה שעלינו די הרבה, והעליות כבר מאחורינו עצרנו לנוח. ניר שחש שהכרבולת הולכת להגמר ועומד להיות טיול קל מחליט לטפס על הכרבולת. הורדנו קסדות ותרמילים וטיפסנו אנכית איזה 100 מטר על שביל שיעלים לא מעיזים לטפס. בערך בחצי גובה הבנו שקצה הכרבולת עדיין רחוק וכדאי שניסוג לאחור.

ממשיכים לרכב ואז מגיעות העליות, האמא של העליות. השביל נהייה תלול, האופניים על הגב ומתחילים בטיפוס מסיבי ומאתגר. אני חייב לפרגן לגילי ששמה אופניים על הגב ופשוט עלתה את כל העלייה בטייק אחד - פשוט גדולה. מיותר לציין שבמעשה זה היא גרמה לי ולעוד כמה סבל נוראי כי  לא העזנו לעצור ולנוח.

אחרי העלייה הזו עצרנו לנוח ולצלם, מראה מדהים שלא רואים בכל יום. בהחלט הרווחנו את היופי הזה.

מכאן השביל יותר רכיב, תלוי גם ביכולת הטכנית והאומץ של הרוכב. הנאה צרופה ורצופה. בנתיים הגיעו מעט עננים שהשאירו חללים גדולים כך שהשמש יצאה ונכנסה ללא הפסק ואותנו חממה. באיזה שהוא שלב ירדנו מהשביל הכחול כדי להמנע מהירידה הקשה בעין גלד, ניר בחר לברוח לנחל מעוק. זרמנו על סינגלים על גדת הנחל ואף הבחנו בעקבות של אופניים, משהו הקדים אותנו גם כאן. הירידה הייתה דרך המצוקים, לא משהו מסובך ואפילו לא היה צריך להעזר בחבר כדי להוריד את האופניים. נחל מעוק מתחבר לנחל נקרות ושם גם ידענו שהחלק הקשה והבלתי מוכר מאחורינו.

נחל נקרות ידוע בדשדש שלו, אפשר לברוח ממנו על ידי רכיבה בצד במקביל לו ובכל זאת שלושה רוכבים עשו סלטה כשהתחפרו בדשדש, התחיל בזה אמיר ואחריו איציק שגם קרע את הכבל ההידראולי של המעצור הקידמי ואת שאר הסינגלים עשה עם ברקס אחורי בלבד ואת מסכת הסלטות סיים ארני.

את הקטע האחרון של נחל נקרות עשינו בסינגל שעוקף את הנחל מלמעלה, לפני שנים היה קשה למצוא את הכיוון, כעת הסינגל יותר מודגש ועדיין בחלקים שונים הוא נעלם מהעין. התחלת הסינגל בעלייה רגלית לא קשה (האופניים בצד) וההמשך קילומטרים של הנאה, סינגל זורם לא טכני מתאים לכל אחד.

לחניון בארות חזרנו דרך מעלה דקלים ממש עם רדת החושך, קצת לפני שש בערב.

היבול של היום כ 35 ק"מ כ 8 שעות ברוטו, שלוש סלטות, כבל ברקס קרוע, פנצ'ר ושרשרת קרועה.
אף אחד לא רץ אחרינו, לא מיהרנו לשום מקום, רכבנו ונהננו פשוטו כמשמעו.

לא פעם אני מדגיש בסיכומים שלי את הצד החברתי של הקבוצה כי אני מאמין שזה החוזק של הקבוצה וזה מה שמחזיק אותנו ביחד כל כך הרבה זמן ביחד. זה משהו שנבנה באיטיות לאורך השנים מן חיבור כזה בין אנשים שהגיעו כדי לרכב ומקבלים הרבה יותר מזה. למשל אני, בעלייה ארוכה ומתמשכת אני יודע בדיוק ליד מי אני אקבל חיוך ועידוד, מי מקלל את העלייה, מי לא מפסיק לספר בדיחות ומי יתן לי בראש ויקרע אותי עד סוף העלייה.
מיותר לציין שסיימנו את היום עם חיוכים אדירים סיפוק אדיר, הרגשה שאין, אין, עלינו.

ארוחת הערב וכל השאר...
יעלה, ניר ואמיר שארגנו את הטיול הזה כמתנת יום הולדת לקבוצה, פרשו את המצרכים באוהל המרכזי של החאן. ניצלנו את המקלחות החמות כדי להבדיל בין קודש ולחול ונגשנו לסעודה.

התחלנו בפונץ' חם עמוס אלכוהול לחימום הקנה. הארוחה כללה חזה עוף וסטקים על האש, פסטה ברוטב שמנת, סלט ירקות סלטים שונים והמון המון מצב רוח. להפתעתנו גם הלילה לא היה קר ובאהל היה נעים. את התוכנית האומנותית פתח ארני בנגינת קלרינט כשאנחנו מצטרפים אליו בשירה חרישית. העדרו של מולי היה חסר מאוד בקטע הזה ואיציק התקשר אליו ושידר לו את ההפעה בזמן אמיתי.

היות וטרחתי והכנתי שירון חדש לכבוד האירוע, החברים עשו לי כבוד ושרו איתי כמה שירים נראה לי שהם אפילו נהנו. פרשנו לשקי השינה לא לפני שהצטיידו בשקיות החימום, מה שבטוח, בטוח. הרי הבטיחו לנו שלג במצפה רמון!
זה המקום לציין את מנהלי ועובדי החאן שהשרו אווירה נעימה ומכניסת אורחים, תה קפה בשפע וכמובן בחינם ונהנו לכל בקשה שלנו באדיבות ובמאור פנים. חאן מומלץ בחום.
יום שבת
קמנו מאוחר, ממש מאוחר. האחרון התעורר בסביבות שמונה. בשש וחצי יצאתי מהאוהל, אמצע היום שמש מאירה, מעט עננים. עד שהחבר'ה התעוררו עשינו קפה ותה והתחלנו בהכנות לארוחת הבוקר. איציק הכין סופגניות מסורת שהשתרשה כי הטיול הזה תמיד מתקיים בחנוכה והשנה הוא נדחה. ארוחת בוקר, סופגניות, ביצים מקושקשות מהשף יעלה גבינות מבארי ועוד הרבה אוכל. בנתיים שמענו שהתפתחה חזית קרה מעל מצפה והתלבטנו אם לרכב במכתש או להמשיך בתוכנית המקורית סינגלים בעובדת. קצת זיגזגתי ולבסוף החלטתי עובדת.

ההימור נכשל. קילומטר לפני עובדת גשם מבול ממש לא מזמין לרכיבה. ארבעה חברים של אמיר ואחיין של ארז חיכו לנו בעובדת מ תשע בבוקר שעת ההתחלה המשוערת. אז עוד הייתה שמש מחמימה ותוך שעה הכל השתנה לרעה. עדיין שרויים בשכרון החושים של היום הקודם, החלטנו לא להתגרות בגורל ושינינו תוכנית לטבילה במעינות שליד משאבי שדה. הגענו לשם ושוב שינינו תוכנית - קפה בבית קמה והביתה וכך היה.
תודה ליעלה, ניר ואמיר על האירגון.
המון המון תודה לכל מי שהגיע - אתם מדהימים, היה תענוג לבלות ולרכב אתכם.
נגמר לי הדף, נגמרו המילים וגם הסופלאטיבים,
רכבתי ונהנתי דוד