התבקשתי לכתוב סיכום של הטיול. זו לא הפעם הראשונה
שדוד מנסה להפיל את התיק הזה על כל מי שעובר על ידו. הצלחתי תמיד לחמוק
מהחובה הזו, על ידי תירוצים מהסוג של "אני מכינה את הקפה, וחוץ מזה
אין לי שום ידע או זכרון לגבי שמות המקומות שהיינו בהם". הפעם דוד
התעקש – "אז בלי שמות של מקומות". אז כל מי שמעונין לדעת גם
איפה היינו, ולא רק מה היה שם – לכו למפה. וייתכן, שאם אעשה את מלאכתי
נאמנה, זו גם תהיה הפעם האחרונה שדוד יפנה אליי עם הבקשה שאני אכתוב סיכום
טיול...
הטיול הפעם היה בהרי הכרמל, זמן מפגש – 6:30 בבוקר בעתלית. כאשר בחצות
כיוונתי את השעון לשעה 3:30 בבוקר, חשבתי שצריך להוציא שעות כאלה מחוץ
לחוק... למרות שהגענו בזמן, היו העיכובים שהפכו לשגרה: שלוש שנים מאז בוגלר,
והקבוצה כבר עם נורמות חדשות מושרשות: קובעים שעת יציאה, וזו הפכה לשעת
הגעה משוערת... התוספת הפעם היו מפתחות שנעלו את עצמן בתוך אחת המכוניות.
בתחילה ניסו לעזור, אבל לבסוף יצאנו לדרך. לאחר 15 דקות הסתבר לנו שהמפתחות
חולצו, וצריך לחכות, הרוכב בדרך. אבישי ודני דנו ביניהם איך לבשר על העיכוב...
לפחות נמצאנו על יד גן הפסלים היפים. סוף סוף הגיע הרוכב ואנחנו – לא,
עוד לא. "פנצר!" (הפעם שלי). עוד 10 דקות ואנחנו בדרך... השעה
כבר 7:40, והיום מבטיח להיות חם, למרות שהחזאים הבטיחו שלא.
פיטר מפטיר שהיום זה רק יום של ספירת ק"מ, ובעצם אין שום דבר לצפות
לו חוץ מהרחצה בים בסוף היום. אבל להפתעת רובנו, מיד קיבלה את פנינו עליה
יפה מאוד. הדופק עלה, היה צורך להתרכז בעליה, התחלה נהדרת. וכמובן עם העליה
מגיע הנוף, נוף על הים, למי שיכול היה להסתכל שמאלה בזמן הדיוווש. קצת
רכיבה לאורך שבילים לבנים רחבים ושטוחים על כתף הכרמל, ולווין אומר שיש
סינגל עוד מעט משמאל. דוד שואל מאיפה לו המידע, והאם בירר את קיום ואיכות
הסינגל עם רוכבים מקומיים. לווין אמר שניסה, אבל הרוכב המקומי לא הכיר
את הסינגל. דוד לא מבסוט, חבל לנסות משהו כזה על עיוור, אבל לווין מראה
סימני מנהיגות, ולא מוותר. הסינגל נמצא ודרור הלך ראשון, גשש, לראות את
איכות הסינגל. לאחר דקות ספורות נשמעת התשובה – לא נראה שהשביל יאפשר רכיבה,
לא כדאי. אבל לווין – הרי כבר יודעים שיש לו את זה – שוב מראה מנהיגות
עיקשת, וכולנו לתוך הסבך, נושאים את האופניים מעל אבנים, גזעים על הדרך,
וקוצים סורטים את הרגליים. השביל, המסומן בצבע טרי, יפה, ואני פה מציעה
לאיזה 5 רוכבים מקומיים לקחת יוזמה, מעדרים, ומסור, ולצאת יום שבת אחד
להפוך את השביל לרכיב. תוך שעתיים יהיה שם סינגל קצר ומדהים.
מגיעים לצומת – או שביל כחול ללא יכולת רכיבה, או המשך השביל האדום ללא
יכולת רכיבה. בנקודה זו בטיול אזלה יכולת המנהיגות של לווין, ומפה והלאה
בכל צומת (והיו עוד הרבה מאוד צמתים) לווין מתדיין עם החברים באיזה דרך
כדאי ללכת...
שביל ההליכה נגמר בסופו של דבר, ומתי שהו התחלנו לטפס. שוב, טיפוס נהדר:
קשה, מעלה דופק, מידי פעם מאפשר מנוחה של טיפוס מתון יותר, ואפילו אבישי
פעם אחת בטיפוס נאלץ לרדת מהאופניים. אבל רק פעם אחת. וכן, הפעם יש לי
את שם ההר – זהו הר שוקף. דוד דאג שאזכור לפחות את השם הזה. הטיפוס ארוך.
מקסים ומומלץ מאוד. ליד ובתוך יער כל הזמן, מידי פעם יש הצצות של נוף אל
הים, ויש כמה צמתים בדרך. למעלה לווין מראה על פניה שמאלה לסינגל. איזו
חגיגה! סינגל בירידה, דרך היער, מספיק קשה שיהיה כייף, מספיק סביר שרבים
יכולים לרכב את רובו, ואף בודדים יחידי סגולה את כולו. כמו שאמר דרור באמצע
הדרך – כולם מגיעים עם חיוך אווילי מרוח...
הסינגל נשפך לתוך שביל רחב, ומיד (6 מטר) ממשיך מצד שמאל. שביל מדהים.
הגענו לפארק בסוף השביל, לקחנו את הכביש למטה, גלישה בכייף, וחיפשנו דרך
לים, אשר תאפשר חציית פסי הרכבת והכביש המהיר. הים גלי וחם. סיום מקסים,
עוד רכיבה (הפעם קשה, החול יחסית רך, והגלים גדולים) לאורך החוף עד לתחנת
הדלק של עתלית. ארוחה בתחנת הדלק, איכות החומוס מפתיעה, ושוב המבריזים
הקבועים הבריזו...
לווין תודה! (איפה היינו???) רכבתי ונהנתי,
יעלה.
תודה ליעלה על הסיפור, בסוף תמצאו 4 תמונות מתחרות
הרד בול שהייתה אחה"צ ביפו העתיקה. חג שמח ושנה טובה, דוד