כתב ורכב: דוד ניצן

כל הכבוד ללוין שהצליח לחדש ולהביא מסלול שאת חלקו הניכר לא רכבנו. כמו הרבה רכיבות התחלנו בעין כרם בסינגל שיורד לצומת, סינגל חביב שנעים לפתוח בו את הבוקר. �אחרי הירידב באה העלייה והפעם טיפוס לצובא דרך הר חרט. הגענו עד לתל צובא ומשם ירידה שלא הכרנו לכיוון עין חמד. בדרך עברנו בפינה שהקיבוצניקים הקימו לזיכרו של רבין פינת געגועים. המשכנו בשביל והגענו לשדה שרוף שריח השריפה עדיין באוויר. שם באחת נגמר השביל וההמשך במדרגות תלולות שצריך לעבור ברגל. 4 התייצבו במדרון כדי להעביר אופניים כשגילי קולטת את כל האופניים למטה ומסדרת אותם. רק אחרי שהאופניים עברו המשכנו לרדת. את הפסקת הבוקר עשינו בעין חמד, מקום קצת פחות חמוד מבעבר. הטיפוס הבא הבא למבשרת, בשביל מגיע למרכז קליטה. ממבשרת ירדנו בנחל חלילים כשהפעם אנחנו לא מתעכבים במערות. הפצוע התורן היה קובה שרכב עם סנדלים והבוהן פגשה בכפיס עץ. יעלה הסתערה על הרגל וחבשה אותו לתפארת. ממש ליד מוצא פנינו לחלק ההיסטורי של הטיול, בית ילין, בית כנסת עתיק שלולא לוין יכולתי לעבור בצומת עד סוף חיי מבלי להציץ למבנה. כדי להשלים יום מושלם נשאר לנו הדובדבן שבקצפת, סינגל ביער ירושלים. כדי להגיע אליו צריך לטפס וכך עשינו, חצינו את הרכס של בית זית וטיפסנו לקרית משה, שם צפינו בבית שבו גילי גדלה ואף הנצחנו את הרגע בצילום למזכרת. משם המשכנו לביתו של בגין וליער ירושלים. מפאת חוסר זמן עשינו רק סינגל אחד, משובח וזורם. את הדרך למכוניות קינחנו בסינגל הרחב שיוצא מהר הרצל. בגלל העייפות אני מניח כמה מהרוכבים החליטו "לקצר" וחזרו בכביש, לא רק שהם האריכו הם הפסידו ירידה כייפית וחבל. את החומוס המסורתי עשינו אצל אבו שוקי המקורי שנדד מתוך הכפר אל הכביש הראשי לא רחוק מקראוון. תודה ללוין, לפיטר שעזר לי בצילומים, לגילי על סידור האופניים, לכל מי שהתייצב בירידה להוריד את האופניים, ליעלה על הקפה ובכלל למי שבא ודואג שיהייה כייף בקבוצה. רכבתי ונהנתי, דוד

נ.ב.
בשבוע שעבר איחלתי למולי יום הולדת שמח במייל, מתברר שהאוטלוק הטעה אותי והקדמתי את החגיגה בחודש. לא נורא, מבטיח לברך גם בתאריך הנכון.