 |
כתב ורכב: דוד ניצן
|
הפעם החלטתי לנצל את המקום ולחלוק אתכם
כמה מחשבות שהיו לי על הקבוצה, על רכיבה, חברים, חברות ובכלל. אני אנסה
לשזור את המחשבות האלו בסיפור הטיול וקצת על הקבוצה, ראו הוזהרתם. אף פעם
לא ציינתי לפני את התאריך שהגעתי לקבוצה, אני מניח שזה היה בקיץ 96' זאת
אומרת לפני כ 9 שנים. אז בטיול לגילבוע, רדפתי בכל כוחי אחר "אדם מבוגר" -
מולי ולא הצלחתי להשיג אותו, 9 שנים עברו, אני יותר מבוגר מגילו "אז",
ואני עדיין מנסה! אולי זה מה שהחזיק אותי בקבוצה? לך תדע? מה שבאמת מחזיק
אותי בקבוצה זה החברים, אתם! למשל היום, נפגשנו בעתלית, טיול רב משתתפים,
את כולם אני מכיר, ואת הסיפור שמאחוריהם. הגוורדיה הישנה עוד מימי בוגלר:
עזרא, לוין, שייקה, אורי, מולי, אמיר, כולם וותיקים ממני ברכסים. דרור
שהגיע דרך יוני שגם הביא אחרי ברבה שנים את גילי, אבישי שלא נראה שנשיג
אותו אי פעם, דני שהגיע בעקבות מייל ששלח אליי כשעוד הייתי נחמד. אלי, אח
של אורי שבא בעיקר לבונבוניירות וכשיש ירידות. אבי שאורי הביא מהרוכב
ישראל ועכשיו הוא גם וגם. יש את יורם שהגיע דרך אייל שפעם רכב איתנו והיו
גם שוקי ודאוד מקבוצת שני ורביעי של אבישי. מהשנה האחרונה יש לנו את משה
שסובל בעליות אבל משטח כל סינגל, רוני, שהגיע כידיד של גילי וקרן בתחילה
ובנחמדות פילס את דרכו לרשימת התפוצה. היה אחד שלא הכרתי, ישראל מליק חבר
של לוין שהוביל בפועל את הטיול. אם תסתכלו בתמונות תראו אותי כמה פעמים
מצביע לכיוון הרגליים. חדי העין יוכלו להבחין שברגל ימין רכבתי עם נעל
תיקנית וקליטים וברגל שמאל כפכף. ככה זה כשתופסים טרמפ עם חבר ושולפים
בחופזה נעליים מתא המטען. מעתלית נסענו דרומה מעט ועברנו מעל כביש ת"א
חיפה בגשר עילי. להתחלת העלייה בהר שוקף עשינו דרך כפר הוד וניר עציון, על
הכביש, סתם למען הגיוון. העלייה להר שוקף הייתה מאוד קלה לעומת הנתיב
שעשינו בשנה שעברה. עם רגל וחצי לא התקשתי לעשותה כלל. כבר בדרך היו כמה
פנצ'רים קודם דרור ואח"כ אני, לא יודע אם זה סימן לחברות או רחמנות. דני
ואח"כ רוני הסתערו על המשאבה ועזרו בניפוח (פעם החברים היו מסתפקים בעידוד
ובעצות). בפסגה של הר שוקף גיליתי ל"תדהמתי" שצמיג טיובלס ללא החומר הלבן
לא שווה כלום ונאלצתי לשים פנימית עם חומר, כמו פעם. אז עלינו לשוקף...,
ביג דיל! הכייף זה השיחה שאתה תופס בעלייה עם מתנשף זה או אחר. אני אוהב
להתבונן בפנים, לראות איך כל אחד מקבל את "הסבל". יש שלובשים את המראה
הנחוש, שפתיים מקווצות המון ריכוז, יש שעושים זאת בחיוך, ותודו שזה מדבק.
יש את המקלל והיורק, יש את השוויצר שרוכב בעמידה ובמבט גאה ויש את ההולכים
ברגל לפעמים עם מבט מתנצל ולפעמים לא. גם בקרב ההולכי רגל יש שני טיפוסים.
אלו שהולכים את כל העלייה ברגל ואלו שכל כמה רגעים מנסים לעלות על הסוס
ולרכב. עקשנים החברה ברכסים! בהפסקות ובמנוחות יש את הבדיחות של אורי שכל
שנה משתפרות. בכלל יש בקבוצה אנשים מגוונים, אפשר להתייעץ כמעט בכל עניין
ובעיקר נעים לרכוב ביחד. בתוקף התפקיד בקבוצה, שלקחתי בהתנדבות, אני נותן
לקבוצה די הרבה מעצמי ומזמני. אבל אני לא רק נותן, אני גם מקבל והמון! אני
מאמין ומרגיש שהקבוצה זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. קודם כל המפגש הזה
כל שבוע חשוב לי ולעוד הרבה שכמותי. יש כמה מובילים שעושים הכל בהתנדבות
וביחד אנחנו כל הזמן מחפשים מסלולים מעניינים ומאתגרים, ויש די הרבה (וזה
ייחודי לקבוצה) שלא מובילים אבל ממש, ממש אכפת להם. לי אכפת ולצערי אני
חושב מהבטן. לפעמים קשה לי להפריד בין השכל לרגש ואז אני נעלב כשלא צריך
או מתייחס לנושא או לאדם בציניות ומצטער אח"כ. רוצים דוגמאות? תחשבו לבד.
מפסגת השוקף אפשר רק לרדת! וזה כייף. ירדנו את הסינגל האדום, סינגל זורם
שרק בהתחלה יש אבנים מאיימות שהכריחו את רובנו לרדת מהאופניים. הגענו
ליערות הכרמל והמשכנו בהובלתו של ישראל לסינגל זורם אבל תלול. שאפו לאלו
שנשארו על האופניים עד הסוף. לבית אורן הגענו בדרך רחבה רובה בעלייה, עם
חשק של לא עוד. השעה הייתה כבר מאוחרת, היה חם והחבר'ה לחוצי בית. הדילמה
הייתה לבחור בין ירידה בכביש, 20 דקות עד לעתלית למכונית או להמשיך בסינגל
בנחל כלח, רכיבה עד טירת הכרמל, רכיבה על חוף הים לכיוון עתלית עם טבילה
הגונה בים ולמכוניות. סיבוב של עוד שעתיים ויותר. אני שמחליט דרך הבטן
הייתי בעד להמשיך אבל השכל של הרוב ניצח (ככה זה קורה לי תמיד) ואני ורוני
הצטרפנו לדוהרים מטה מטה. דבר אחרון על מה שקבלתי מהקבוצה, גם לי וגם לכם
יש בקבוצה את המקורבים אלינו במיוחד "החברים", אלו שאתה מוצא את עצמך שולח
להם מייל כך סתם באמצע היום, או מנהל איתם שיחת חולין בטלפון, ונפגש לשיחה
ללא בגדי רכיבה. עכשיו אתם יודעים שכשאני מסיים ב"רכבתי ונהנתי" אני ממש
מתכוון לזה ובאמת לא משנה לי איזה צבע היה השביל שמתחת לצמיג. בשבוע הבא
אני חוזר למתכונת הרגילה. רכבתי ונהנתי, דוד
יובל, יש לי לקופה 40 שקל שאספנו מהטיפ במסעדה, תדאג לגבות אותם ממני!
ואז אמחוק את ההערה.
