כתב ורכב: דוד ניצן

כמה כייף שיש חבורה כזו כמו רכסים, אנחנו רוכבים ביחד כל השנה ופעם או פעמיים בשנה עושים משהו מיוחד. ומנצלים את החורף שנשאר לעוד יומיים במדבר. השנה האירוע קצת מיוחד, אני חוגג יום הולדת עגול של חמישים ומנצל את הפרוטקצייה שיש לי בקבוצה לתאם טיול כמעט ממש בתאריך, ליתר דיוק שבוע לפני. המסלול של היום הראשון כבר היה בראש מזמן, רמת צבירה ואתר סדקים. גדי אלוני רכב ופרסם והסיפורים שלו הציתו את הדמיון. לגבי היום הראשון הייתה התלבטות ולבסוף הוחלט על נחל ברק והר כיפה ששני מקומות שלא רכבנו בהם. לוין ודרור ישבו על המסלולים ואני על הלוגיסטיקה. בטיול האחרון להר כרכום השארנו את הבישול למפעיל חיצוני וניכוונו קשות, הפעם לא לקחתי סיכון ואירגנתי זאת בעצמי. את הלילה בחרנו לבלות בחוות האנטילופות, בחירה מעולה, המקום מספק שרותים לוגיסטיים מעולים, אוהל נוח, מקלחות, פינת מנגלים ועוד...
בוקר יום שישי
נפגשים בפארן ב 09:00. כבר בדרך פוגשים את דרור ודורון שנתקעו עם הרכב בגבעות הגורל. דרור חיכה לגרר ואנחנו לקחנו איתנו את דרור. למושב פארן הגענו אחרי השעה הנקובה והתחלנו לרכוב רק לקראת 10:00. דורון חיכה לדרור שיצא מאוחר לאחר שהרכב תוקן ואנחנו התחלנו בלעדיהם. הנקודה הראשונה הר כיפה. כאן הפתיעו אותנו דרור ולוין כשבחרו בנקב שמטפס אל הרמה, חיתוך שחסך לנו כמה ק"מ והוסיף הרבה יופי ועניין לרכיבה. ההמשך בשביל ג'יפים די משעמם אם עליות מאתגרות ובסוף מגיעים להר כיפה. כמה יופי מסביב להר כיפה! תצפית של 360 מעלות על כל איזור הדרום, הר שגיא, נחל נקרות ועוד ועוד. כל המקומות שטיילנו בהם ואהבנו מונחים על כך היד. לאחר מנוחה ארוכה המשכנו וכדי לחסוך בזמן לא ירדנו בסינגל אלא בדרך שבא עלינו, כמה מהירה הדרך חזרה. נחל ברק, אני מפנטז על הנחל כבר כמה שנים טובות, מהטיול "ההוא" שמולי יזם כשהגענו לנחל ומחוסר זמן דילגנו עליו, על הקניו הכי יפה בארץ היום הגעתי לגבות את החוב. אל הנחל ירדנו בשביל ירוק, ירידה רגלית, לא ארוכה. כבר ירדנו ארוכות וקשות ממנה (מעלה עלי, הר אלעזר ועוד). בתוך הנחל קניון מרהיב, מזכיר את פטרה שהוציא מאיתנו הרבה קריאות התפעלות. בנתיים השעה נהייתה מאוחרת נפרדנו מהקניון ורכבנו בחזרה לפארן. לחוות האנטילופות הגענו ממש לפני שקיעה.
ערב יום שישי
את הרעב המיידי סתמנו במרק מיניסטרונה והמשכנו בהכנות לארוחה. פיטר ודורון הכינו מדורה ובמבנה חדר האוכל שעמד כולו לרשותנו הכנו סלטים, וערכנו שולחן, פוייקה של נזיד עדשים שהתבשל בחוץ במדורה, תפוחי אדמה ואורז ועוד ועוד. את החלבונים החזרנו בצורת סטקים לבנים. את כל התהליך ליווה שוקי - שר המשקים עם וודקה וספרייט. אחרי הארוחה ניגשנו למדורה כשחלק מהחברה פורשים ומשלימים שעות שינה. כמיטב המסורת שלנו סיפרנו סיפורים, זייפנו ושרנו שירים אפילו הפרחנו בלון אם אוויר חם שהבאתי מתאילנד (זהו המלאי נגמר). מה שללא ספק הוסיף להנאה שלי זו אישתי שהצטרפה אלינו עם חברה ובילתה איתנו את הלילה. היה כייף לארח אותן ולתת להן לטעום מהווית הקבוצה.
בוקר יום שבת
התעוררנו ליום מקסים, הלילה לא היה קר וישנו היטב.
יעלה אירגנה ארוחת בוקר בעוד רוב החברה מסתובבים כמו זומבים ומלטפים את האופניים. לאחר ארוחה מלאת גבינות והכנת סנדוויצים יצאנו לדרך.
שוב לוין ודרור מפתיעים בנתיב ומעלים אותנו לרמת צבירה דרך נקב לא ברור. אחרי עלייה ארוכה מתחילים להנות מהנוף, פעם מימין ופעם משמאל. התצפיות מהרמה מרהיבות וכשמגיעים לאתרי הסדקים מתמוגגים מכל רגע. נקודת יופי אחרונה לפני הסיום המעוק הלבן. לא כולם ירדו לצפות בתופעה ומי שירד לא הצטער. את הדרך חזרה עשינו בנקב שדרור ולוין איתרו במפה. לא היה קל למצוא את הרוג'ומים שמסמנים את הנתיב והיה קשה לשלוט בעדר ששעט למטה. לבסוף נמצא הנתיב ועלינו על דרך המלך. שביל מדהים.
רגע לפני שניפרדנו מחוות האנטילופות ניצלנו את הבריכה להתרעננות וכילינו רעבנו בגבינות של הבוקר.
עייפים אך מרוצים חזרנו למרכז כשהרוב עוצרים לקפה אחרון באלונית שלפני צומת בית קמה.
להתראות בשנה הבאה ומזל טוב לי!
רכבתי ונהנתי,
דוד