מסע הלמינגים בארץ הקודש או תעלומת ה- Z .... האבודה של י.פ
8.8.08
תאריך:
דרור
מוביל:
15
משתתפים:
מעט
קילומטרים:

באתי לסכם את תולדות המנסע שעשינו במסגרת רכסים היום והיססתי די הרבה אם להיות אנושי או נבזי כרגיל. לשמחת כולנו - האנושיות נצחה, במיוחד כשהבנתי ששימוש מוגזם בפי המזוהם יכול לעלות לי ביוקר.

התחלת היום לא הבטיחה טוב כשה- SMS של ניצן עורר אותי לפני הזריחה להודיע לי הוא לא בא כי הוא לא ישן כל הלילה בגלל הילדים... ככה זה ברכסים, עושים ילדים בחיפזון ובאנוכיות מבלי לחשוב איך זה ישפיע על איכות הטיולים ועל והתמיכה הנדרשת בחברים. בסדר ניצן, נראה אותך כשתצטרך אותי בבוא היום בבית אבות.. (שכחתי להזכיר גם את ארני שייצר עוד נכדה אחת בסוף השבוע והסתפק במשלוח החצי השני של המשפחה (החצי הגבוה) והמשיך לישון).

עכשיו בנוגע לשם ולידיעה כללית, למינג זה סוג של עכברוש גדול (נראה כמו הכלאה בין בולם קדמי של רוקשוק עם ראש של בוגלר), יצור זה – מתחיל להשתגע ולהתרבות בצורה מפחידה עם בוא ימי הקיץ הלוהטים וכשהוא מתרבה יתר על המידה, כל בני הלהקה מתאבדים בקפיצה מראש הסינגל התלול הראשון שהם מוצאים (בלי האופניים). זהוא. – אז מה הקשר לטיול? זהוא שאין, פשוט הייתי צריך להמציא שם לטיול וכחושבים על החום והלחות המטורפים שאנו בוחרים לטייל בהם צריך להיות איזה קטע למינגי אצלנו, מין דחף התאבדותי חסר הגיון...

מקור השם השני – בהמשך...
כרגיל התייצבו כ- 15 מוזרים צבעוניים כדי ללוות ולתמוך באדון זליג שמשחזר עבורנו לאחרונה את קורות המדינה והחליט ללכת בעקבות מלחמת השחרור באזור לטרון ב- 1948 (לא קשור ליום ההולדת שלי).
למרבה ההפתעה כולם התייצבו בזמן ולאחר שגמרנו לכרוך את הבנדנות הצבעוניות מסביב לקרחת, יצאנו מתחנת הדלק של לטרון לכוון המנזר. התחלת המסלול הינה כמובן תיכף טיפוס די תלול ולא קל (למזלנו קצר), די ברור לי עכשיו למה המנזר ליד מכונה מנזר השתקנים, למי יש כוח לדבר אחרי עליה כזו?

מגיעים לפסגה ולחורבת המנזר הצלבני מעל למנזר לטרון..(הא פרופו צלבני – כל פעם שלמוביל הטיול אין מושג על איזה חירבה אנחנו דורכים או מי טרח לאסוף את עמודי האבן הענקיים אחד על השני – הוא תיכף מאשים את הצלבנים ויוצא נקי...) משם באמת נפרש נוף מרהיב של עמק איילון וכל הגבעות השולטות מסביב . די מענין להבין ולנסות לדמיין מה קרה כאן לפני כ – 60 שנה ובצורה שדרור הסביר את מהלך הקרבות היה די אפשרי לדמיין מה קרה אז ומה עבר על הלוחמים במקום במאבקים החוזרים ונישנים על הדרך לירושלים ובמידה מסוימת איך זה עיצב ושינה לכולנו את החיים.
דבר מוזר נוסף זה כל פעם שמגיעים לאתר היסטורי, בעיקר חורבות, דרור מסביר איך המקום מתואר, למה זה לא נכון ולמה האתר האמיתי נמצא בכלל במקום אחר. ניתן להתרשם ש - 100%  מכותבי ההיסטוריה היו או סקלרוטים למחצה או שקרנים מדופלמים...

ירדנו לתוך העמק ללא ארועים מיוחדים להוציא נפילה קטנה של שייקה, (אין מה לאמר, משפחת הקובות הזאת אפילו להתהפך טוב הם לא לומדים), עלינו לרכס של צור שלום ולבור שרפת סיד יפפה, נקרא גבעת הכבשן וכמובן קשור למלחמות שהיו בסביבה. שכשמטיילים שם היום קשה לדמיין את הקרבות שהתחוללו שם כל כל מילימטר של גבעה חשופה.
ירידה בסינגל מתוק וקצר שנתגלה רק לאחרונה ומשם מזרחה בדרך המקבילה לדרך בורמה כמעט עד לתחנת הדלק של מסילת ציון. ו....הפתעה, ברכת מים קטנה וצלולה. הגברים שבחבורה (שניים, קוץ+ניסים) התפשטו מייד וקפצו ראש למים הקרירם והעמוקים (17 ס"מ) וכאן התפתח וכוח קצר שהוא המקור לשם השני של הטיול. נכון שאני לא שמשון הגבור כשזה מגיע לגדלים ומדות אבל כשאתה רוכב יושב כל הזמן על הזליג שלך (זליג באידיש – "הנוטף" ולא שאני רומז משהוא בקשר לדרור, לפי עדויות המשפחה הוא מתפקד מצויין) מזיע כמו חמור ואחר כך מפקיר אותו תוך שניה למים קרים אי אפשר לצפות שיתנהג כמו גבור עזוז. הלגלוגים גם פגעו בצפור הקטנה שלי (צפור הנפש אני מתכוון).

התחיל וכוח מענין כש י.פ (שם וצלומים במערכת), התלונן על חיי האהבה שלו שמורכבים היום משתי בנות זוג – שטח וכביש (לכבדי השמיעה שבינינו –במדובר באופניים – לא בנשים), התפתח וכוח קצר איך מגדירים את הבעיה שלו- בעיית הזקפה האבודה או האבדה הזקופה (י.פ התעקש על זקפת האהבה או אהבת הזקפה), זהוא - מספיק.
משם עלינו לתצפית על שער הגיא ותאור
נוסף ועל מה שהתחולל שם, ירידה למטה , חציית כביש 1 ויאללה – לפארק קנדה. את שארית הדרך אני כבר לא זוכר בברור להוציא 2 ארועים. התנפלות על שיחי סברס שמצאנו בראש הגבעה תוך שמוש מענין בבקבוק המים של האופניים ככלי לנטרול קוצים שהמציא עזרא (כאן שוב – מה שלמדתי מהחצי השני של משפחת ארני זה שבנושא שתלים ויסורים אתה יכול לסמוך עליהם % 100 אבל כשזה מגיע לעצות איך קוטפים סברס, שומר נפשו ירחק). ארוע שני – ברכה קטנטונת די נאה, עין איוב (חבל רק שהמים היו דלוחים) עם עץ תאנה אדיר לידה. התעכבנו די הרבה זמן כי בזמן שהחברה חפשו תאנים בשלות , פיטר היה עסוק בלטוף החמוקיים של זמורה (זאת אומרת של הגקהיל שלו) ותיקונם כיון שזמורה התלונן שזה לא עובד אצלו בזמן האחרון (שוב ענין של אבא צעיר עם הרבה ילדים..).

גמרנו חזרה במסעדה הקרירה של לטרון. כיף..
ולסכום – למה יש אידיוטים שלא באים לטיולים האלה?

קוץ

נ.ב – שמתם לב לתאריך ? 08.08.08 ???

סיפור הטיול:
יעקב קנר - קוץ
כתב:
רוני מרקוביץ
צילם:

לאלבום של רוני מרקוביץ

קבצים:

לאלבום של רוני מרקוביץ