סכום טיול
מקום – ערד
משתתפים - כ- 15 נדונים שחשבו שהם באים להנות
מוביל - לא ידוע. כולם ניסו להתחמק מאחריות לארגון הטיול
מסלול- לא ברור. בגדול על המפה - בליל של קוים אדומים וחומים עולים
ויורדים ולא מובילים לשום מקום (היום אני יודע כמה צריך להזהר מקוים
תמימים כאלו).
לו"ז - התחלנו ב- 30: 07, חצינו 378 הרים/גאיות/ודיות/גבעות/שאר מרעין
בישין – וגמרנו ב- 30: 15
סוג החוויה – לילה על ראש הר קרח.
עכשיו לענין – ראשית, שיהיה ברור שהתאור למטה הנו חוות דעת
האישית שלי בלבד וחובר לאחר התיעצות ממושכת עם הפסיכולוג האישי שלי +
מולי. לגבי האחרים - במו אזני שמעתי מספר רוכבים שפיהם פלט "היה כיף" בלי
שהסמיקו. חלק גם היזילו ריר.
לענין – כיף של מזג אוויר חלומי, שמש מלטפת, סביבה מאירת פנים, חבורה של
רוכבים חמודי לב וסבר. זהוא, מסלול וטיול – ברגשות מעורבים, מזכיר חיי
נשואים, מתחיל מתוק ומלא התלהבות, מתחלף בתדהמה וחוסר הבנה (בנוסף לעצבים
ומריבות) , נגמר זוועה (למי שעוד נשוי – זה יבוא..) מבחינתי, מהמעצבנים
שנגררתי אליהם בשנת השמיטה הנוכחית (ביום כפור הגנבתי חתיכת נקניק מתחת
לחולצה לבית הכנסת וידעתי כי העונש לא יאחר לבוא רק לא תארתי לעצמי שהזקן
יגייס את רכסים לעזרתו)
וחזרה לפרשת השבוע - בכתה ג, כשלמדתי את הפרק הנ"ל בשעור תנ"ך , הייתי
משוכנע כי מדובר בנביא ישעיהו הסובל הזועק ממעמקי כלאו בכלא נבוכדנצר.
אחרי הטיול היום, התברר לי כי המדובר ברוכב רכסים שהצטרף לטיול של היום
וזועק ממקום דומה (שם ושרידי עצמות – בארכיון).
הייתי רוצה להתנצל לפני מארגן הטיול מלפני חודש וחצי כשכתבתי לו שמשהוא
יותר גרוע מזה לא יכול להיות. בסולם ריכטר לדרוג זוועות של טיולים, הטיול
היום תופס מקום מכובד.
התחלנו בערד, לאחר שהצלחנו לגרור את מולי החוצה משרותי תחנת הדלק יצאנו
לדרך באחור קל. אין מה להגיד – הנוף שנשקף מקצה העיר צפונה לכוון לכוון
הקצה הדרומי של רכס הרי חברון, ישוב מצדות יהודה , מצודת לוציפר בתוך ים
הבתרונות הגבעות/הרים.ודיות היה מרהיב עין ביופיו. במיוחד באויר הצלול
והקריר והנקי שם. מה שכולנו אני מניח חשים ברגעים כאלו בלבנו, בקיבה ובנפש
– מצדיק כמעט הכל ומחדד את היחודיות והיופי שיש בטיולים שלנו ובחבורת
האנשים (+אשה) שבונה אותם..
על ההתחלה הלכנו לאבוד. הההצעה שלי לשאול את אחת הכבשים בעדר שחלפנו על
פניו התקבלה בבוז צורם משהוא שהסתבר אחר כך כטעות כי הם לוו אותנו במסלול
הרבה יותר קל, לעסו את הסלעים המקומיים בתאבון והתבוננו בנו בתמהון
כשטרטרנו למעלה למטה בלי סוף. שאלתי שתים מהן אבל הן לא מבינות כלום
באופניים.
משם התחלנו להדרדר במעלה ומורד גבעות ונחלים עלומים (רובם בשם
"אין שם") בכוון צפונה כשחלק גדול מהם נאלצנו לטפס או לרדת או סתם באפיק
הנחל – רובו הליכה ברגל (זה הרגע שהאופניים הופכות להיות מיותרות
לחלוטין). האוירה מסביב היתה אותו דבר (סליחה שאני חוזר כמו תוכי..) –
הנוף, השקט והשלווה - מחיה נפשות, במיוחד שלא כרגיל עצרנו מספר רב של
פעמים, אנחנו כדי להנות והמובילים – לברר למה אין שום קשר בין הציורים
במפה לבין השטח בפועל..
זה כיף להתקל באתרים קטנים שאינם מצויינים במפה ועם ישראל עדייו לא התקיף
אותם בים של 4X4 עו"ד ורואי חשבון למיניהם. כך בתחילת הירידה התלולה
הראשונה, בבור של באר מים קטנה אבל ממש עמוקה ושמושית . או- מערה גדולה
ודי עמוקה בצלע ההר ובפתחה אגם מים קטן (קצת דלוח אבל מים!!. כרגיל – אני
היחיד שהבחין בצפרדע היחידה באזור שישבה במרכז השלולית והבעת מאוס על פניה
למראינו. קשה להאשים אותה. היה לה גם מזל שפיטר לא קפץ ערום פנימה
כהרגלו..) יופי, פשטות ובכלל – כל הנוף הפראי הראשוני, והבלתי פגוע במזג
אויר הזה עוצר לך את הנשימה.
הפתעות נוספות – באמצע ההליכה המעצבנת ברגל בנחל X, יעלה הורידה מפסגת ההר
רועה בידואי שעקב אחרינו בענין עם קנקן תה גדול וישבנו בתוך בשלמות הזאת
בשקט, שותים תה מתוק ומקשיבים ליעלה מחליפה חויות ילדות עם סווהיל הרועה
בשפה שרק היא והוא מבינים.יסלח לי תומר - אפילו אני התאהבתי בה ברגעים אלו.
אם התחלתי כבר, כמה מילים על המשתתפים-
ארני- חזר בקול תרועה ושטח בפרוטרוט תפקיד הסבא שהוא ממלא בתקןפה האחרונה,
כולל החלפת טיטולים ותוכנם.
אילן (או משה משה) שצריך לסוע לחצי שנה? למזרח הרחוק וליתר בטחון במקום
להשקיע הון עתק בחגורת צניעות, הכניס את בת זוגו להריון (אני חושב שזה הוא
ששבר את אוזן המוביל האחורי בסוף הטיול אבל מסבות אחרות..)
יורם – ניסינו להתעסק בחיי האהבה שלו אבל היה קצר (במילא לא קורה שם כלום)
יעלה - לשמחתנו, תומר חזר סוף כל סוף והיא הפסיקה להתעסק עם מבושי האילים
בדרך.
אני – אף אחד לא האמין לי ששכחתי את הסנדויץ במטבח בבוקר. לא עזרה לי שום
שבועה (שבוע הבא אני מביא תצהיר חתום ע"י נוטריון)
אני חושב גם שפתרתי את בעית אבי אבותינו, האיסיים. שנים לא מצאו פתרון
לחידה מה הם עשו המשוגעים האלו באמצע שום מקום. לפי התאוריה שפתחנו בעקבות
הטיול הם חבורת אופניים מהמאה השלישית לפני הספירה שפשוט היו בטיול כזה,
יצאו מדעתם לאחר רכס מס 35, זרקו את האופניים, לבשו גלימות ונכנסו למערה
הראשונה שמצאו – העיקר לא לרכב/ללכת ברגל יותר..
נמשיך – כשהבננו שהיגיעו מים עד נפש , התלבטנו אם נכנסים לנחל צאלים (נחל
יוצא דופן והכי בולט כי יש בו 3 חלוקי אבן יותר משאר הנחלים בסביבה שדומים
לו 2 טפות מים) או עולים דוך ברגל , ישר להר צאלים שלידו עצרנו (שוב הר
יוצא דופן היות והוא גבוה ב- 3 ס"מ מאחיו בסביבה ויש בו 2 מצבורי אבנים
יותר מה שבהם).
בהמשך הדרך גם הבנתי על מה אמא שלי מתלוננת כבר 78 שנים שהיא עושה
"תפירות" שמוציאות אותה מדעתה . היא התכוונה כמובן למכונת התפירה שלה אבל
הדמיון ל"תפירות" האינסופיות שבצענו היום, מסבירים את הסבה לטרוף הזמני
שתקף אותי בשלב מסוים. מה אפשר לעשות – גנים. את הנזק ששני snake bites
בגלגל האחורי, ים של זעזועים, ישבן דווי ופרצוף שהשמש (שרק נראתה קרירה)
קדחה לי כל היום לא ניתן להחזיר. מענין את מי אפשר לתבוע?.. .
בשלב מסוים כשמגדלי ערד כבר בהקו במרחק, הכוח התפצל לשניים, 4 השפויים
(כולל moi ) שהמשיך לרכב בשביל המסומן עד לתחתית נחל צאלים וסוף כל סוף
דרך ברורה לכוון ערד והיתר, שגם נתקעו בגלל האוזן השבורה וגם בחרו מסלולו
אחר (שוב ברגל??) וחזרנו בשביל ארררררררררררררוך ומלא עליות עד לתוך ערד.
קצת לסכום - קטונתי לעומת גדולי הדור אבל את הנזק הנפשי שהטיול גרם לי רק
הפסיכיאטר מבית לוינשטיין יוכל אולי לתקן (בעליה מס. 63 , מצאתי את עצמי
מפזם מזמורי תהילים וכמעט שחזרתי בתשובה אם זה היה מקרב אותי לאוטו, אף
פעם לא הייתי מאוהב בטויוטה שלי ככה. כשסוף סוף ראיתי אותה אחרי 12 שעות –
רחב ליבי, מכאן ידעתי אף אחד לא מוריד אותי לוודי תלול עם הביצקלאטס על
הגב וקורא לזה תענוג.)
חלק מחברי לקבוצה נהנו ללא מצרים (ראה מצרים באבן שושן) כי זה היה באמת
טיול יפה למטיבי צעוד או לרוכבים שאין להם חיים או משפחות מחוץ לאופניים
ויכולים להפוך מסע כיף קצר של שעתיים ליום סיוטים ארוך שנגמר בצאת השבת.
לסיום אמיתי, ושוב אני דובר רק בשם עצמי - הגעתי סוף כל סוף הביתה,עייף,
עצוב,שמח, מחייך, בוכה ומקלל כמו משוגע. לאיפה נוסעים שבוע הבא?
קוץ
נ.ב 1 – זוכרים את הסרט "לסי שובי הביתה" ?. אין לי ספק שאם היו
מצלמים את הסרט באזור הזה ליד ערד – המסכנה בחיים לא היתה מצליחה למצוא את
הדרך הביתה ומתרוצצת עד היום בין הר צאלים לבקעת ים המלח.....
נ.ב 2- אם אני לא טועה – האינקיויזציה בשלביה הראשונים המציאה את המסלול
הזה כי גלתה שהנדונים יהיו מוכנים לעשות הכל רק לרדת מן האופניים אבל
הפסיקו כשגילו שהכמרים נהנים מזה יותר מדי.
,תגובתו של לוין, המוביל:
אכן תיאור מעולה של הטיול.
אנסה לתמצת.
קם אדם בבוקר (למעשה עדיין בלילה), נוסע 150 ק"מ במכונית,
רוכב/סובל/מקטר במשך שעות על האופניים.
לא מביא עימו כריך או מספיק מים או פנימית נוספת וכנראה דברים
נוספים(מצפה שמישהו ישלים לו אם יהיה צורך)
לא מחכה עם חבר שיש לו תקלה באופניים.
בוחר לעצמו מסלול חילופי ללא ידיעת השטח/מפה או כל דבר אחר (כנראה
מצפה שגם פה מישהו יחלצו אם לא ימצא את דרכו).
מצפה שתמיד יגיע הקפה החם בהפסקה, למרות שלא טרח לסחוב על גבו גרם
אחד מעל צרכיו האישיים.
בשביל מה הסבל אם אפשר להישאר בבית?
או שחבשתי היום משקפיים שחורים במיוחד או שהתיאור שלי מתמצת נכון את
הסיפור.
אני נהנתי. ראיתי מקומות חדשים, בליתי עם חברים, ניסיתי לעזור שהיה
צורך, נתתי לחבר את השתיה שהייתה לי כאשר הוא נאלץ להישאר מאחור,
קיבלתי מחבר אחר את טיפות המים האחרונות שלו כדי להרטיב את השפתיים
בעליה האחרונה.
כנראה שהיינו בעולמות אחרים
אכן תיאור מעולה של הטיול.
אנסה לתמצת.
קם אדם בבוקר (למעשה עדיין בלילה), נוסע 150 ק"מ במכונית,
רוכב/סובל/מקטר במשך שעות על האופניים.
לא מביא עימו כריך או מספיק מים או פנימית נוספת וכנראה דברים
נוספים(מצפה שמישהו ישלים לו אם יהיה צורך)
לא מחכה עם חבר שיש לו תקלה באופניים.
בוחר לעצמו מסלול חילופי ללא ידיעת השטח/מפה או כל דבר אחר (כנראה
מצפה שגם פה מישהו יחלצו אם לא ימצא את דרכו).
מצפה שתמיד יגיע הקפה החם בהפסקה, למרות שלא טרח לסחוב על גבו גרם
אחד מעל צרכיו האישיים.
בשביל מה הסבל אם אפשר להישאר בבית?
או שחבשתי היום משקפיים שחורים במיוחד או שהתיאור שלי מתמצת נכון את
הסיפור.
אני נהנתי. ראיתי מקומות חדשים, בליתי עם חברים, ניסיתי לעזור שהיה
צורך, נתתי לחבר את השתיה שהייתה לי כאשר הוא נאלץ להישאר מאחור,
קיבלתי מחבר אחר את טיפות המים האחרונות שלו כדי להרטיב את השפתיים
בעליה האחרונה.
כנראה שהיינו בעולמות אחרים.
