7.3.08

פיטר

מוביל:

המון

משתתפים:

קילומטרים:

כבר שנו חכמינו כי " אין הנחתום מעיד על עיסתו וגו" " אבל, מהכירי את הנפשות הפועלות, אם לא אעיד על עיסתי – ואסמוך על חברי (דגש על חברי) ירד הכל לתהום הנשיה ותפארת הארוע והעיסה תאבד לנצח.
וכך ברוח חלוצית זו נפתח את ספור המעשה ואת טיול האופניים של יום שישי האחרון.
בניגוד גמור לשאר ימי השיש נאספה חבורה רעשנית של 30+X רוכבים בכניסה לפרק בריטניה חמושים במרץ רב ובתאבון בריא עם סגל מדהים של הותיקים (שייקה, מולי,לוין, דרור, פיטר,זמורה ומטה) וצוות מדהים של שיכון ל בכיכובו של המסטר אבישי ודני שגר בקצה השכונה (טוב, לרכב הם לא יודעים משהוא אבל רעש הם עושים מספיק ). הסיבה להתרגשות ולאופטימיות של הערמה הייתה הבטחתו ההיסטורית של קץ כי לרגל מלאת לו X שנים, יכובדו המקומיים בחומוס.
הופיעה גם רזונת מקומית חדשה , שקטה ונאווה שזליג  גרר במפתיע מאזישהוא מקום ורכבה יותר טוב מרובנו. אבל ככה זה כשאתה בן 10ומלא שרירים רזים (טוב נכון שהיא בת 30 אבל במראה שלה נעלמו לה 20 לאיזושהוא מקום....). התברר גם כי בדומה לניר, היא מכירה שם של כל צמח בארץ וכל דבר זוחל או זז – יכול לעזור הרבה בעתיד כשהאלצהיימר שלנו יתגבר.
הטיול החל. יצאנו מהחניה  ו - רכבנו רכבנו רכבנו סינגל אחרי סינגל אחרי סינגל עליה אחרי עליה אחרי עליה, מי זוכר את הירידות? (כאן דוד יכניס את שמות החירבעס ווהתילים שעברנו כי אני חוץ מצומת האלה לא זוכר כלום)..
אין מה לאמר- ביום הזה  אלוהים פתח את חרצובות יופיו ופרס לפנינו תמונה של יופי שהלואי והיתה נשארת לנצח – חמוקי גבעות ירוקות גולשים בנחת לרגלי עמקים ארוכים בוהקים באותו צבע ופרחים -  שלל פרחים בכמויות  שלא ברור מאיפה באו – רקפות ביישניות מתייעצות בחשאי כפופות ראש במקביל למספר מרבדים ענקיים של כלניות בוהקות באדום  (בארי מספר 2) ועל כל זה, סינגל אחרי סינגל ארוך ומקסים מתפתל בין העצים, עליות וירידות נוחות  עם דרופים שאפשר היה לקפוץ אותם בכיף בלי פחד לההרג (קצת היתה אכזבה ממולי שהוצאנו אותו מאריזת הנפתלין והבאנו לטיול בתקווה שיחזור על אחת ההתהפכויותיו המפורסמות ןיקדים ראש לכידון אבל הוא אכזב אבל - שכה אחיה אם לא ראיתי אותו נעצר!! כדי להתבונן ברצינות בחרצית צהובת ראש – לחייך ולהנות...)
בשלב מסוים , הדבר היחידי שהפר את השלווה והשקט המדהים היה פצוץ אדיר  בטיוב לס של ניסן (יש דבר כזה בקבוצה) והלכה אגדת הטיובלס לאבדון – זה אביזר טוב בדיוק כמו כל פנימית ותיקה אחרת.
מעניין להתבונן בחבורה ולהאזין לשיחות שלהם. בדרך כלל נושאים חובקי עולם על הפיפציק החדש שקנונדייל הוציאה או נפלאות האייפון (ובנגוד למה שמולי סיפר-זה לא עוזר לזקפת השחר..) או להסתכל על האופניים שלהם.  יש חברה שנקיון המעביר האחורי חשוב להם יותר מחיי האהבה שלהם (טוב, גם אהבה לאופניים זה משהוא) .  החברה מהחדר הנקי בכור האטומי יכולים ללמוד מהנקיון של אופני זליג ויותר – מיובל. עד עכשיו כואב לי הראש מהברק המסנור של אופניו הרחוצות. היה רגע מסוים בטיול שהייתי המום כי ראיתי כתם בוץ שניסה להתחבא על הבולם האחורי שלו, אבל היות ולא רציתי לשבור לו את הלב אז ברגע שהוא לא הסתכל ניקיתי עם קצת רוק – סליחה יובל.
זהוא, בסוף כרגיל הטיול הגיע לסופו (לא לפני שהתברר,  שוב כרגיל,  שהמוביל/מובילים טרחו להרחיק אותנו ת"ק פרסה מהחניה כדי שנזיע כחמורים בדרך חזרה + 2,3 עליות מורטות עצבים בסוף. אני לא מבין – איפה הם לומדים את הטכניקה המיוחדת הזאת?) ויכולנו לפתוח בטקס ההכנה של הכירה שהחלה  -
·         בביתוק הבתולים של מספר עגבניות חפות מפשע
·         דרך ערטול מוחלט של חריצי גבינה חסרי ישע
·         ונגמר בברית מילה של מספר פליטי תות שדה סמוקי לחיים ומלפפונים ירוקים חמורי סבר
·         +לטוף עדין של מספר בקבוקי יין.
המנצח על המקהלה הזאת היה כמובן אבישי שדאג לתפריט מתאים קודם  ופקד על צוות מכיני בסלט והגבינות. בערמה השתתפו גם - שוקי ודורי - שתרמו צידניות בעלת חשיבות אדירה , ניצן – שאמר לי שאין לו צידנית אבל הפנה אותי לכל חסרי הצידניות האחרות בקבוצה, מיני חברים מוזרים מהקבוצה שעזרו בשליחת ידיים מזוהמות לקערות ולעיסה בזמן ההכנה וכמובן -  יעלה האגדתית שבעדינות האופיינית לה מזגה לנו מהקפה האלוהי שזורם ממנה כל טיול (הערה לאלוהי רוכבי האופניים - אם אתה כבר מצליח ליצר שלדה מושלמת כמו יעלה תטרח ליצר עוד מספר העתקים כדי שלא רק תומר יהנה..)
זהוא, - לסיום,  תודה לחברי הנדיבים שהתפעלו מהעוגות האדירות עליהם טרחתי לילה שלם בניסיון להסוות את זהות החנות ממנה נקנו.
זהוא פעם נוספות - קוץ (שזה אני) עמד בכל מה שהבטיח ואני מקווה ששם התואר "קמצן"  הוסר מעל שמי לנצח (טוב, אז לפחות עד ליום הולדת הבאה)...
 

סיפור הטיול:

קוץ

כתב:

ניר סליקטר

צילם: