060309 | Index

בית קשת - 2009 03 06

עשרה קבין של יופי ירדו לעולם ולוין ודרור לקחנו את כולם, ארזו יפה, והגישו לנו היום בתור מתנה בדמות המסלול של בית קשת.
בריאת העולם לפי המקורות נמשכה 8 ימים. ב-7 ימים אלוהים גמר עם כל הקשקשת של היקום ואז הוא התפנה לעסוק ברצינות במה שענין אותו באמת – סינגלים של הקרן הקיימת ביערות בית קשת. עבד עבד עבד ובתור הדובדבן בראש היצירה – הציב לנו יום של סוף חורף מטריף ביופיו. הייתי צריך לצבוט את עצמי (במקום כואב במיוחד) כל הרכיבה כדי להאמין שזה באמת קורה והקלידוסקופ הירוק כחול צהוב אדום חום המסתובב בטרוף סביבנו אמיתי ..
זהוא – לפני שאני מתחיל לבכות, קצת אמת...
כרגיל, התיצבנו 13 חברה (למה תמיד 13? זה יגמר רע יום אחד) במבואות בית קשת מתחת להר תבור. למזלנו ,שארית הפליטה של שכון ל יצאה למקצה שפורים בתל חדיד ויכלנו לנשום ולהנות משקט נפשי. עד שלוין הגיע באחור (אחרי שפתרנו את תעלומת התרמיל הגרגטרואני שלו נשאר רק לברר למה הוא מאחר באופן קבוע ותמיד אותו זמן. משהוא עם השעון הביולוגי שלו? לא יכול לבייץ יותר? טוב – נבדוק בטיול הבא) עסקנו ברכילות הקבוצתית הרגילה כמו "למה קוץ אף פעם לא סוחב תרמיל?" בזמן שדרור עסק בנתוח לב פתוח של הדיסק הקדמי של אבנר שפרק אותו לגורמים ולא הבין למה יש שם כל כך הרבה חתיכות קטנות חסרות הגיון במנגנון כל כך פשוט.
בסוף, כל המאסף הגיע ודהרנו למטה. כמו שכבר הבנתם למעלה, היום היה מקסים ביופיו ובקרירותו והנוף פשוט נטרף בנסיונותיו להרשים אותנו. הנוף והצומח כמו יצאו מדעתם משמחה. הכל התעורר לחיים בטרוף - כמו נרתיק של נזירה שגלתה את קסמי האהבה (ולמי שהתוכח איתי בטיול האחרון, בדקתי במלון אוקספורד, וזה מוכח – לנזירות יש נרתיק..).
עלינו דרך קצרה בדרך המסומנת של יער בית קשת והגענו לסינגל הראשון (אחד מיני רבים היום) . שוב – להוריד את הכובע ולהשתחוות לקק"ל, יופי של סמון וסינגל של חלום. מצד אחד - לא קשה מדי, ארוך ארוך, טכני קצת ומתפתל (כמו הנרתיק שהזכרתי קודם), וים של מרבדי פרחים מכל צד עד לאופק. מצד שני – סינגל זה לצערנו היה סינגל מחורבן (לא מה שאתם חושבים – מחורבן- משורש ח-ר-ה. עם הפרות שהשתלטו על האזור, הפכו את השביל לשרותים צבוריים שלהם ומתאמנים בהטלת חיקויים מצחינים של האורסט כל מטר, שהנסיונות לתמרן ביניהם היה די מבחיל. אני וג" (פרטים אצלי) בתור נקמה, חרבנו להן על השביל הפרטי שלהן למטה. עכשיו נראה אותן....
רכבנו בסינגלים וביער כשעה וחצי וממש לא רצינו להפסיק עד שהגיע זמן קריאת "שמע" ז"א – ארותת בוקר. דרור הטיל את האחריות למציאת הנקודה לארוחה על אבנר. הבעיה שבארוחת בוקר אבנר מבין כמו בכלכלה – כלום ! . בכוחות משותפים החלטנו על המקום בלב שדה פתוח,ירוק, ים של פרחים ומלא ספסלי ישיבה (החברה שלא מבינים קוראים להם "סלעים").
סנדויצים נשלפו, השיחה קלחה בעצלתיים ואז נאלמתי דום - לוין שלף מנבכי הקומודור שלו ערכת קפה ובסבר פנים חמור התחיל לנסות לחקות את יעלה.היה רגע לא נעים כשהקבוצה בהצבעה חשאית החליטה שמי שלא סוחב תרמיל – לא מקבל קפה ונאלצתי למצוא מפלט בחיק מספר רוכבים מכפר סולד שחנו בקצה השדה שלנו. הם הבינו את מצוקתי, והיות והם דוגלים בסיסמא "כל דכפין יתה וישתה.., (במקרה הזה, דכפין זה אני ), השקו אותי בתה מרווה וחלבה. ככה זה, אם אתה לא יכול לסמוך על החברים שלך, לך לרעות בשדות זרים (כפי שאמרתי – יופי של שדה).
בהמשך, שוב סינגלים אינסופיים שלא הפסיקו להפתיע עד לנקודדת אל חזור. כאן מולי ויורם נפרדו מאתנו (לחץ משפחתי של יורם שלא רוצה לפרק עוד משפחה אחת שלו) חזרו בסינגל לכוון האוטו ואנחנו , בראשות לוין שהחליט שעדיין לא הצדקנו את הקפה שבשל והוא צריך לגרור אותנו לראש הר דבורה בכל מחיר.
טוב, עולים עולים בתוך הקסם הנמשך (בדרך פגשנו 2 חברה נחמדים שאחד מהם סוחב מצלמת וידאו יצוקה לקסדתו וברכיבה נראה כאילו הוא קורא תיגר על כל הענפים בדרך. לאחר תחנון קצר הוא צלם אותנו רוכבים "על רטוב" והבטיח להפקיד את היצירה ב- YOUTUBE . נראה.). למרות שאני חוזר על עצמי – אדיר, הכל...
הגענו לאנדרטה בקצה ההר שמסבירה שבאנגליה יש מלך ומלכה, אליזבט ופיליפ, ולכבוד חתונת הכסף שלהם, שותלים יער . נשמע מטומטם לגמרי. להורים שלי היה פעמיים חתונת זהב ואף אחד לא תרם אפילו חרצית (דרך אגב, בהמשך לתעלומת הנרתיק למעלה, גם למלכה יש?)...
טוב, עכשיו צריכים לרדת מההר ולמצוא את הסינגל שמולי ופינדר היו עסוקים בטחינתו באותם רגעים. נשמע פשוט במיוחד שבית קשת היתה בטווח יריקה (ליורקים רחוק) ויכולנו אפילו להריח את המכבסה המקומית..... אבל משום מה מנהיגינו הפעוטים הסתבכו קצת על ההתחלה והתחלנו במסגרת סבובים הלוך חזור בנסיון למצוא משהוא. הבעיה, היות והמשהוא לא הוגדר – היה קשה למצוא אותו. קרה גם שרכבנו בכוון ההפוך לכל הגיון (מי שקרא את "עליזה בארץ המראה " זוכר את הסבר המלכה לעליזה – "אצלנו, אם רוצים להגיע למקום מסוים, צריך ללכת לכוון ההפוך..". בזמן שאנו בקטנותנו עסקנו בקריאת ספורים חינוכיים ממין זה ורכשנו קולטורה, היו מנהיגי האומה, המובילים, עסוקים בחקר קרבי ה- GPS שלהם ויצאנו כולנו מקופחים). לאחר כ- 10000 סבובים סביב אותה שיח של קידה שעירה (א פרופו קידה שעירה, בקטע מסוים עץ אחד נתן לי "קידה" כזאת בראש, שאלוהים ישמור. שעירה לא ראיתי אבל כוכבים בטוח).
ושוב - הגענו לסינגל המיוחל שלוין חפש. היה שווה כל שניה של מאמץ וציפיה. אלוהים – הדבר הכי יפה ומרגש שקרה לי מאז אבדתי את בתולי במאה הקודמת. איך אמר האוויל עם האופניים האדומים ? "כמו להיות בחוץ לארץ..."
זהוא, נגמר. אני מקווה שלא הרגזתי אף אחד יותר מדי, בסך הכל אתם ערמה לא רעה בכלל לטייל איתה ובשביל ימים כאלו כדאי לחיות.

קוץ

סינגלים בבית קשת והר דבורה
6.3.09	תאריך:
לוין	מוביל:
13	משתתפים:
בערך 30	קילומטרים:
בית קשת - 2009 03 06 עשרה קבין של יופי ירדו לעולם ולוין ודרור לקחנו את כולם, ארזו יפה, והגישו לנו היום בתור מתנה בדמות המסלול של בית קשת. בריאת העולם לפי המקורות נמשכה 8 ימים. ב-7 ימים אלוהים גמר עם כל הקשקשת של היקום ואז הוא התפנה לעסוק ברצינות במה שענין אותו באמת – סינגלים של הקרן הקיימת ביערות בית קשת. עבד עבד עבד ובתור הדובדבן בראש היצירה – הציב לנו יום של סוף חורף מטריף ביופיו. הייתי צריך לצבוט את עצמי (במקום כואב במיוחד) כל הרכיבה כדי להאמין שזה באמת קורה והקלידוסקופ הירוק כחול צהוב אדום חום המסתובב בטרוף סביבנו אמיתי .. זהוא – לפני שאני מתחיל לבכות, קצת אמת... כרגיל, התיצבנו 13 חברה (למה תמיד 13? זה יגמר רע יום אחד) במבואות בית קשת מתחת להר תבור. למזלנו ,שארית הפליטה של שכון ל יצאה למקצה שפורים בתל חדיד ויכלנו לנשום ולהנות משקט נפשי. עד שלוין הגיע באחור (אחרי שפתרנו את תעלומת התרמיל הגרגטרואני שלו נשאר רק לברר למה הוא מאחר באופן קבוע ותמיד אותו זמן. משהוא עם השעון הביולוגי שלו? לא יכול לבייץ יותר? טוב – נבדוק בטיול הבא) עסקנו ברכילות הקבוצתית הרגילה כמו "למה קוץ אף פעם לא סוחב תרמיל?" בזמן שדרור עסק בנתוח לב פתוח של הדיסק הקדמי של אבנר שפרק אותו לגורמים ולא הבין למה יש שם כל כך הרבה חתיכות קטנות חסרות הגיון במנגנון כל כך פשוט. בסוף, כל המאסף הגיע ודהרנו למטה. כמו שכבר הבנתם למעלה, היום היה מקסים ביופיו ובקרירותו והנוף פשוט נטרף בנסיונותיו להרשים אותנו. הנוף והצומח כמו יצאו מדעתם משמחה. הכל התעורר לחיים בטרוף - כמו נרתיק של נזירה שגלתה את קסמי האהבה (ולמי שהתוכח איתי בטיול האחרון, בדקתי במלון אוקספורד, וזה מוכח – לנזירות יש נרתיק..). עלינו דרך קצרה בדרך המסומנת של יער בית קשת והגענו לסינגל הראשון (אחד מיני רבים היום) . שוב – להוריד את הכובע ולהשתחוות לקק"ל, יופי של סמון וסינגל של חלום. מצד אחד - לא קשה מדי, ארוך ארוך, טכני קצת ומתפתל (כמו הנרתיק שהזכרתי קודם), וים של מרבדי פרחים מכל צד עד לאופק. מצד שני – סינגל זה לצערנו היה סינגל מחורבן (לא מה שאתם חושבים – מחורבן- משורש ח-ר-ה. עם הפרות שהשתלטו על האזור, הפכו את השביל לשרותים צבוריים שלהם ומתאמנים בהטלת חיקויים מצחינים של האורסט כל מטר, שהנסיונות לתמרן ביניהם היה די מבחיל. אני וג" (פרטים אצלי) בתור נקמה, חרבנו להן על השביל הפרטי שלהן למטה. עכשיו נראה אותן.... רכבנו בסינגלים וביער כשעה וחצי וממש לא רצינו להפסיק עד שהגיע זמן קריאת "שמע" ז"א – ארותת בוקר. דרור הטיל את האחריות למציאת הנקודה לארוחה על אבנר. הבעיה שבארוחת בוקר אבנר מבין כמו בכלכלה – כלום ! . בכוחות משותפים החלטנו על המקום בלב שדה פתוח,ירוק, ים של פרחים ומלא ספסלי ישיבה (החברה שלא מבינים קוראים להם "סלעים"). סנדויצים נשלפו, השיחה קלחה בעצלתיים ואז נאלמתי דום - לוין שלף מנבכי הקומודור שלו ערכת קפה ובסבר פנים חמור התחיל לנסות לחקות את יעלה.היה רגע לא נעים כשהקבוצה בהצבעה חשאית החליטה שמי שלא סוחב תרמיל – לא מקבל קפה ונאלצתי למצוא מפלט בחיק מספר רוכבים מכפר סולד שחנו בקצה השדה שלנו. הם הבינו את מצוקתי, והיות והם דוגלים בסיסמא "כל דכפין יתה וישתה.., (במקרה הזה, דכפין זה אני ), השקו אותי בתה מרווה וחלבה. ככה זה, אם אתה לא יכול לסמוך על החברים שלך, לך לרעות בשדות זרים (כפי שאמרתי – יופי של שדה). בהמשך, שוב סינגלים אינסופיים שלא הפסיקו להפתיע עד לנקודדת אל חזור. כאן מולי ויורם נפרדו מאתנו (לחץ משפחתי של יורם שלא רוצה לפרק עוד משפחה אחת שלו) חזרו בסינגל לכוון האוטו ואנחנו , בראשות לוין שהחליט שעדיין לא הצדקנו את הקפה שבשל והוא צריך לגרור אותנו לראש הר דבורה בכל מחיר. טוב, עולים עולים בתוך הקסם הנמשך (בדרך פגשנו 2 חברה נחמדים שאחד מהם סוחב מצלמת וידאו יצוקה לקסדתו וברכיבה נראה כאילו הוא קורא תיגר על כל הענפים בדרך. לאחר תחנון קצר הוא צלם אותנו רוכבים "על רטוב" והבטיח להפקיד את היצירה ב- YOUTUBE . נראה.). למרות שאני חוזר על עצמי – אדיר, הכל... הגענו לאנדרטה בקצה ההר שמסבירה שבאנגליה יש מלך ומלכה, אליזבט ופיליפ, ולכבוד חתונת הכסף שלהם, שותלים יער . נשמע מטומטם לגמרי. להורים שלי היה פעמיים חתונת זהב ואף אחד לא תרם אפילו חרצית (דרך אגב, בהמשך לתעלומת הנרתיק למעלה, גם למלכה יש?)... טוב, עכשיו צריכים לרדת מההר ולמצוא את הסינגל שמולי ופינדר היו עסוקים בטחינתו באותם רגעים. נשמע פשוט במיוחד שבית קשת היתה בטווח יריקה (ליורקים רחוק) ויכולנו אפילו להריח את המכבסה המקומית..... אבל משום מה מנהיגינו הפעוטים הסתבכו קצת על ההתחלה והתחלנו במסגרת סבובים הלוך חזור בנסיון למצוא משהוא. הבעיה, היות והמשהוא לא הוגדר – היה קשה למצוא אותו. קרה גם שרכבנו בכוון ההפוך לכל הגיון (מי שקרא את "עליזה בארץ המראה " זוכר את הסבר המלכה לעליזה – "אצלנו, אם רוצים להגיע למקום מסוים, צריך ללכת לכוון ההפוך..". בזמן שאנו בקטנותנו עסקנו בקריאת ספורים חינוכיים ממין זה ורכשנו קולטורה, היו מנהיגי האומה, המובילים, עסוקים בחקר קרבי ה- GPS שלהם ויצאנו כולנו מקופחים). לאחר כ- 10000 סבובים סביב אותה שיח של קידה שעירה (א פרופו קידה שעירה, בקטע מסוים עץ אחד נתן לי "קידה" כזאת בראש, שאלוהים ישמור. שעירה לא ראיתי אבל כוכבים בטוח). ושוב - הגענו לסינגל המיוחל שלוין חפש. היה שווה כל שניה של מאמץ וציפיה. אלוהים – הדבר הכי יפה ומרגש שקרה לי מאז אבדתי את בתולי במאה הקודמת. איך אמר האוויל עם האופניים האדומים ? "כמו להיות בחוץ לארץ..." זהוא, נגמר. אני מקווה שלא הרגזתי אף אחד יותר מדי, בסך הכל אתם ערמה לא רעה בכלל לטייל איתה ובשביל ימים כאלו כדאי לחיות. קוץ	סיפור הטיול:
קוץ	כתב:
דוד ניצן	צילם:
הקלטת GPS	קבצים: