 |
כתב
ורכב: דוד ניצן |
Arni is back!
הר חורשן, נחל דליה ורמות מנשה
בהחלט הייתה סיבה למסיבה בטיול האחרון. כבר חודש
שהקבוצה מתפצלת בימי שישי לטובת רוכב ישראל, טיול יומיים במדבר ולאחרונה
קורס בעז הרים. גם אורי ש"נטש" אותנו לטובת טיול אתגרי בהרי
ההימלאיה (טרק רגלי רחמנא ליצלן) חזר ונטל את ההובלה. הוא גם נתן את הכותרת
לאחר שסיימנו סינגל שחור שלא הכרנו מראש ולפי המפה אי אפשר היה לדעת כמה
הוא רכיב. אני יכול להעיד שארני לא איבד את הטאץ, ותפר טיול שהיה בו הכל,
הרבה עליות, ירידות תלולות, ירידות בסינגלים וגם רכיבת נפח לאורך נחל דליה
עד רמות מנשה. וגם ממש ממש לפני בת שלמה, בדרך חזרה נפלנו על עוד סינגל
לקינוח.
יצאנו מבת שלמה, באיחור רב והפעם אני אחסוך ממכם את הטפת המוסר הקבועה
שלי. פנינו מערבה בשביל רחב ומייד התחלנו לטפס, עלייה על דרך לבנה שמייד
מיינה את הקבוצה להולכים ורוכבים. תמיד בעליות כאלה, כשאני מצליח לנשום,
אני מסתכל על החבר'ה וממש מתמוגג וגאה בנחישות של רובם "לכבוש"
את ההר. גם כשנעצרים ומורידים רגל, הרוב מחזיר נשימה, מוריד דופק ועולה
שוב על האופניים. חלק עלו על האופניים מ"אימת" המצלמה אבל זה
כבר סיפור אחר. לאחר העלייה מגיעה הירידה, והפעם בסינגל, צר למדי אבל בהחלט
רכיב. תוך דקות מצאנו את עצמנו למטה ושוב מטפסים על דרך לבנה וצוברים גובה.
הסינגל הבא נקרא סינגל הגדר אם אני לא טועה (בכל מקרה גדר הייתה צמודה
אלינו מימין) שוב פעם מצאנו את עצמנו למטה וכמו בטיולים קודמים באיזור
נאלצנו לטפס על שני שערים גבוהים בדרכנו דרומה לכיוון זכרון ובנימינה.
כאן התמקמנו לארוחה קלה ול"קפה של יעלה", מטלה שהיא לקחה על
עצמה בהתנדבות כבר כמה שנים. אחרי ההפסקה מצפה לנו "כמובן" עלייה
נוספת לכיוון צפון מזרח (כאן אפילו מולי מקטר) ואז מגיע תורם של הירידות
התלולות צפונה. עשינו שניים כאלו, הרבה דרדרת שהג'יפים השאירו, מסלול לקמיקזות
ולא לרוכבי אופניים למרות שכמה חבר'ה בודדים התמודדו עם העליות בכלל לא
רע. כדי לא לסיים מוקדם וגם לתת נפח לרכיבה, זורמים מזרחה בנחל דליה שבימים
אלו הוא יבש, צהוב ולא מרשים. בדרך נתקלים בקבוצת ג'יפאים עם מכוניות פולקסווגן
חדישות (כנראה קורס של היבואן) היו מי שהזילו ריר למראה הברזלים בערך של
שישה מיליון שקל, נתנו "גז" והמשכנו לדרכנו. בקיבוץ רמות מנשה
הגענו על סיפוקנו, עשינו סיבוב פרסה וחזרנו במקביל לכביש יוקנעם בת שלמה.
כמה חבר'ה ששמותיהם נצורים בקירבנו, לא עמדו בפיתוי ורכבו על שוליי הכביש,
איפה הנחישות שהייתה להם בעליות? הנחושים המשיכו בדרך עפר, כאן הופתענו
בעלייה תלולה וקצרה ובעוד סינגל לקינוח (היה שווה ומהנה). את הארוחה המסיימת
עשינו אצל שוורצמן, המחלבה הוותיקה שפעם הייתה "האטרקציה" של
המקום. פלטות הגבינה והפיתות היו בהחלט טעימות, נזהרנו בכמויות ויצאנו
עם סכום סביר.
הייתה יופי של רכיבה, אחלה אווירה ואף לא פנצ'ר אחד.
רכבתי ונהנתי דוד
