כתב ורכב: יעקב לוין

הארבל הלא קלאסי

דוד מתקשר: רוצה להוביל ביום שישי?
- למה לא? מה דעתך על איזור הארבל?
- נראה טוב.
- תפרסם פגישה בצומת מגדל.

אני יושב בבית ומתכנן מסלול א'. משהו חסר לי.
אז אני מתכנן מסלול ב'. עדיין משהו חסר לי.
טוען את שני המסלולים למכשיר ה- GPS. שיהיה.

לאן רוכבים? הם שואלים. קודם נעלה לארבל ונחליט, אני עונה, עדיין לא שלם עם המסלולים.

הארבל, נוף מדהים, מצוקים, הכנרת, נחל ארבל, ההר היפה ממול עם מצוקיו במרחק נגיעה. חסר רק הקפה של יעלה (ועוד כמה חברים, טיול עם מיעוט משתתפים, הפסד שלהם).

ואני? אני עדיין לא שלם עם התכנון שלי.

לאן ממשיכים? הם שואלים.

נרד מפה, אני מסביר, ניקח שמאלה, נעקוף מפה, נמשיך משם, ונחזור דרך פה או שם. אני מדבר וחסר לי טיפת פלפל במסלול.

זה לא הארבל הקלסי, מציין אמנון (האם זהו צליל נזיפה בקולו? חדש בקבוצה וכבר ככה?).

מתחילים את הירידה לכיוון כפר-זיתים. משקיפים ימינה למצוק ממול, יפה, עוצרים להביט, עולה לי חלום ישן שלי.

תמיד רציתי לרכב על ההר ממול. אני אומר.
למה לא, נראה מעניין. אומר אמנון. ושולף "הר ניתאי".

ראש טוב יש לבחור החדש.

קדימה, אומר דרור (את הראש שלו אני מכיר מזמן).

עם רוח גבית כזו, שולפים את המפה, זורקים את התכנון הקודם ולא חסר לי כלום במסלול.

הר נתאי – קצת מטעים אבל בעיקר שבילי פרות (לא כולם חיבבו את החלק הזה). תצפית לצד האפל של הארבל. נהדר.

התייצבו 7 רוכבים, 4 הגיעו לתצפית בהר ניתאי, 3 נחו משבילי הפרות על החומה שבהר ניתאי.

יעקב