 |
כתב
ורכב: דוד ניצן |
יומיים באיזור נחל פארן
גם השנה חגגנו את יום הולדתם של ניר ואמיר או
"סופר" ו"ביג" באיזה חור נידח במדבר. ההכנות החלו
בתכנון המסלול במוחם הקודח של ניר ורוני שהפעם נעדר בגלל בעיות גב. לוין
השקול שבחבורה ישב על המפות והמסלולים, וביחד הם בחרו נתיב מוסכם, דחינו
את היציאה לשטח בשבועיים מה שנתן להם זמן להתלבט ושוב לשנות את המסלול.
ליום המיועד הגיעו 24 רוכבים מהם 3 בנות (אירוע לא שכיח ברכסים), דחסנו
לאוטובוס ציוד אישי, אוכל ליומיים ואופניים ויצאנו לדרך. היום הראשון התחיל
מחניון שנמצא בסמוך לכביש שחוצה את נחל פארן. פנינו לכיוון קניון עדה ומשם
דרך שטחי אש של חיל האוויר, מראה סוריאליסטי של שברי רק"מ ששימשו
כמטרות, רקטות פחוסות ועוד. להר צוריעז. להר מוביל סינגל חביב, הנוף שמשקיף
ממנו מרהיב והירידה בשביל צר, רכיב לאמיצים בלבד. אני לא מאמין שבמקום
הייתה קבוצת רוכבים מלבדנו. לאחר הפסקת קפה בנקיק צר חזרנו לקניון עדה,
השארנו את האופניים והלכנו לבקר בנקיק הצר. התחלנו לרכב ב-11 וסיימנו ב
16:00 בסה"כ 35 ק"מ קלים חוץ מקטע קצר בנחל עם חול דשדש.
התחלנו להתארגן לערב לפני רדת החשיכה. הקמנו אוהלים בזריזות ופנינו להכין
ארוחה. אם יש משהו שצריך להתקנא ברכסים זה הקטע החברתי, כל אחד חיפש לעשות
משהו להביא עצים, לחתוך סלט, לארגן מנגל, לפרוש גנרטור ותאורה, להכין פיתות
על סאג', צ'ילי קון קרנה ועוד. כשהחשכה ירדה התחלנו בארוחה לא לפני שלגמנו
את הפונץ' המסורתי שאיציק הכין והצילי החריף (מדי) שהכנתי שנחל הצלחה ויהפוך
מכאן והילך למסורת. לאחר ארוחה טעימה ומשביעה התחיל הקומזיץ המסורתי. בלט
בחסרונו מולי בעל הקול הערב והשירים הגסים שהוא אוהב להשמיע. ארני הביא
קלרינט תוים ושירונים ושעות ארוכות שרנו, וצחקנו ושמענו את סיפורי קוץ
כהתנחתא. אחד הערבים הכי מוצלחים שזכורים לי עם רכסים.
למאהל צרפנו שני בחורים צעירים בוגרי דובדבן שבחרו לעבור את הארץ מדן ועד
אילת בשביל ישראל, ברגל! אמצנו אותם בחום, שמענו סיפורים וגם נתנו להם
להכין קפה ותה. אני בטוח שבכל חמשת השבועות של מסעם הם לא נפגשו בחבורה
כל כך ססגונית וצבעונית, את הערב הזה הם לא ישכחו וגם לא אנחנו.
התעוררנו לבוקר קפוא והתחממנו ליד מדורה עד שהשמש החליטה לזרוח. עוד בלילה
שינינו את המסלול ובחרנו לצאת ברכיבה דרך נחל פארן למעלה ורדית, רמת ברק
וכביש הערבה. מסלול חביב שעשינו כבר בעבר. גם היום השני היה קצר רק 35
ק"מ כשעשרה מהם עשינו בשעה הראשונה, 5 ב 3 שעות ואת עשרים הנותרים
בשעה וקצת. עם קצב מטורף שכזה אני הרגשתי את השרירים כואבים עוד יומיים.
אני אסתפק בתודות למי שארגן ולכל מי ששם יד ועזר במהלך היומיים (בעצם כולם).
לגילי שזה הטיול השני שלה אתנו אני מקווה שהציצה ונפגעה. אני בהחלט לא
מתכוון להסתפק בטיול אחד של יומיים בשנה - צפו פגיעה.
רכבתי, אכלתי ונהנתי, דוד
