להלן סכום טיול האופניים שהתחיל בקבוץ פרוד היום.
נוכחים – המובחרים - אני כמובן, גילי – הנסיכה הקסומה עם רגלי הבהט וחיוך
של מלאך וניצן (כי הוא בא איתי). כמובן היו שם עוד כמה יצורים חסרי חשיבות
וכושר רכיבה – פיטר,אחייובל,לוין, דורון, ארני, קרפ,זליג (אולי שכחתי
קרפד ממוצע אחד או שניים-לא חשוב)
טיול של יום שישי – מה חדש? אומר לכם – סוף כל סוף נפתרה תעלומה שמציקה
לי שנים, פסח זוכרים? למה נחפזו בני ישראל לצאת ממצרים בבבהילות מטורפת
כזו שמותירה אותנו שבעי מצות במשך אלפי שנים? הסיבה? – מי שהיה באמת אחראי
לתכנון היציאה היה יעקב לוין ומשה רבינו כשראה מה הוא מתכנן – ניצל את ההזדמנות
כשלוין היה גחון על ה- GPS שלו והריץ את הנוודים בבהלה וכמה שיותר מהר למדבר.
רק כדי שתבינו – 40 השנה הראשונות היו רק "הדובדב שבקצפת ן" בתכנון
המסלול שלו בסיני (,הדובדבן" כך הוא קרא לפסגה המטורפת בראש ההר האחרון
שהיינו אמורים לכבוש היום ולמזלנו לא הגענו אליה. בתכנון הוא מבין – בדסרטים
ומתוקים - כלום).
מה אדבר – כשלוקחים בחשבון שאני לא מתתכנן או מוביל אף טיול ולא תורם הרבה
גם ככה (להוציא סנדוויץ גלמוד אחד או שניים של חברי רכסים חסרי ניסיון שנופלים
לי לפה) – ניתן להבין את השמחה שתוקפת אותי כל פעם שהאחרים טועים ומובילים
אותנו בסבך קוצים דוקרניים, שיחים חורשי רע ומסלול רגלי למטיבי התאבדות
שאותם עושים הלוך ושוב מספר פעמים . יש את מי להאשים...
לסכום הטיול – חום מטורף ולחות של קיץ, קבוץ פרוד, טעיה קצרה ליד הלולים
המודרניים שיש להם שם (החברה דברו שעות על המזוג החלומי שיש להם בפנים,
דרור היה מוכן אפילו להטיל ביצה או שניים אם היו מכניסים אותו), ירידה מענינת
לתוך גדר תיל (לך תסביר לחברה שלך שהסריטה הסקסית ליד המפשעה נובעת מגדר
זדונית שמנסים לזחול מתחתיה ולא משיניים של מישהיא אחרת) ואחר כך מסלול
עוועים קצר עד לעמוד של חברת החשמל. עמוד מרשים. חזרה באותה דרך. מכאן עלינו
בכביש לכוון צפת ועברנו את מושב שפר ואמירים . התעכבנו ליד ברכת המים שליד
כפר שמאי עד שדרור שהתעכב בגלל פנצר ורכב הלוך חזור מספר פעמים בטעות מצא
אותנו בסוף. עליה קצרה לתצפית יפפפיה בראש הר /גבעת תצפית הימים (עלינו
ברגל בסוף כי שום זוג אופניים שמכבד את עצמו לא יסכים לסכן את חייו על הסלעים
שבדרך). למרות החום והאובך המראה מדהים ביופיו ובגודל שלו.
מכאן רכיבה קצרה בכביש ועליה נוספת לכוון הר שמאי, ארני – שחש קצת ברע חזר
חזרה עם דורון וזה מה שעורר את רוח המרד בקרב תאבי הדמוקרטיה בקבוצה. לוין,
נשמה אצילית שכמוהו, הבין למצוקת הפרולטריון והסכים לחזור חזרה למרות כל
המאמץ והעבודה שהשקיע בשביל כולנו. הגענו לירידת סבך תלולה (ברגל) עליה
היה וכוח נוסף – פיטר שבכוח ההורמונים שלו היה כבר בחצי הדרך למטה ושאג "אין
בעיה, קלי קלות" גרר את כל הכוח למטה, רוני קרפ שמראש תאר לנו את הטעות
שעשה בזמנו כשעשה את חוצה ישראל וניסה "לקצר" ולעקוף את הר שמאי
דרך אותו מסלול – לקח את דרור ואותי כל הדרך חזרה לכביש. הדהירה המטורפת
בכביש הרחב למטה עד לפרוד היתה חלומית ביופיה, שווה כל רגע של יסורים וזיעה.
לסכום נוסף - באנו, נסענו, עליה, טעינו, התבשלנו, קטרנו, עליה, טעינו עוד
פעם, עליה, בגדנו, התמרדנו (בזכות המוביל להוביל אותנו לאבדון) וגמרנו בשמחה
במסעדה ערבית טובה בדיר אל אסד שהקדוש ברוך הוא בסיוע של ארני הובילו אותנו
אליה.
עוד דבר - לא האמנתי כי למרות החום והסבל היו מספר נפשות בקבוצה שקיטרו
שלא רכבנו מספיק ק"מ...אין לי ספק שאלוהים נתן להם כמות מסויימת של
אינטליגנציה רק הוא שכח להסביר להם איך להשתמש בה.
ואחרון אחרון - דבר אחד אני יכול להגיד לכם – הורגים אותי אם אני מוותר
בעתיד על טיול וחבורה כזאת, כשיגיע הזמן ללכת לגן עדן או גהינום (חברים
- בלי הערות להיכן אתם חושבים אני אמור להגיע), אני בוחר רק את המסלול שלוין
תכנן ומשתתף בו...
קוץ)
תגובתו של לוין
בעקבות אירועי אתמול מספר דברים:
דבר ראשון, הרצפה עקומה ואף אחד לא יכול לצפות שאוכל לרקוד עם השיפועים
שהיו שם.
דבר שני, אני מסתכל לכם בעיניים ואומר: מעולם, מעולם לא לקחתי לכיסי אפילו
קוץ אחד. לכל היותר נדקרתי מכמה או יותר מכמה קוצים. ואם בכל אופן בלי שהרגשתי
הגיע קוץ לידי, לכל היותר תקעתי אותו לגלגלו של דרור.
ובנושא האחריות, אין ספק שאני אחראי ואני חייב להסיק מספר מסקנות אישיות
כלהלן:
- ברגע שליורם יהיו מספיק מסלולים צבורים ב- GPS שלו, נדאג שהמכשיר יושבת.
- בהזדמנות לא רחוקה מדי, אולי עוד השנה, נחזור למסלול מאתמול עם כמה שינויים
מתבקשים (ללא ספק נחזור גם לתצפית בהר מצפה הימים בתקווה לראות יותר טובה).
ודבר אחרון, גילי שטענה שנהנתה אתמול בטיול (דרך אגב, גם אני), אז גילי,
יש לי עבורך כתובות של מספר מועדונים בתל-אביב ששם בנוסף לקוצים משתמשים
גם באזיקים, שוטים ובגדי עור.
