 |
כתב
ורכב: דוד ניצן |
שלושה ימים בהרי אילת
נחל רחם, מעלה שחרות, באר מלחן, הר ברך, נחל בטם, נחל עתק באר אורה ועוד...
שלושה ימים בהרי אילת עם החברים הטובים, שילוב
מנצח שאין אין עליו. מי שהיה בכל שלושת הימים זכה בחופשת אופניים מושלמת
שהיה בא הכל. ביום חמישי מסלול טכני, בנחל מקסים לא קשה מדי ולא קל מדי
בדיוק במידה. יום שישי עלייה אתגרית על הבוקר ומסלול ארוך של סינגלים מתובלים
בעליות קשות או ההיפך, כל פעם כשאתה חושב שהנה זה נגמר מגיעה העלייה הבאה.
הר ברך שנראה מרחוק כמשהו לא מושג, מתקרב אט אט ונהייה מוחשי מרגע לרגע.
ארוחת ערב שכללה מרק בצל וקרוטונים, פסטה עם פרות ים, סלט ירוק, הרבה יין
משובח ואיך לא, שירה לאור המדורה וצחוקים לפני השינה. לקום בבוקר לעוד
תצפית על בקעת תמנע ואחריה סינגל מרשים שמתחבר לנחל עתק המצוקי. בסוף העתק
שוב מצאנו את עצמנו ברחם, דוהרים בקלילות לבאר אורה. היה כל כך קל שהחלטנו
לוותר על ההקפצה ורכבנו עוד 25 ק"מ עד יוטבתה. את המסלולים בניתי
לאחר התייעצות עם אייל מתגובת שרשרת, את הרעיון לישון בשטח נתנה קרן ועליו
בניתי את כל המסלולים והלוגיסטיקה שהתבססה על לינה בגרופית ביו הראשון
ולינה בשטח ביום השני במקום שנגיש לרכב פרטי ואליו הגיע אחי בסיום היום
הראשון עם האוכל וציוד השינה ומחרת בבוקר כדי להחזירו לקיבוץ, נקודת הסיום.
חוץ מקרן שגם עזרה לי בקניות הייתה יעלה שהביאה את ארגז הפלאים עם רוב
הציוד לבישול ושאר החברים שעזרו ותרמו להצלחת הטיול. עוד אירוע שנחגג ונבלע
קצת בצל הסינגלים, יום הולדת לסער שגם חגג באותה הזדמנות 10 שנים בקבוצה.
את הבקבוק שלו פתחנו ראשון, מזל טוב!
יום חמישי - נחל רחם
הגענו לכביש הערבה, סופת חול משתוללת. מה שהחזיר אותי אחורה לשנה שעברה
אז סופה כזאת הרסה לנו את הטיול, אומנם רכבנו אבל ממש לא נהננו. לשמחתי
הסופה נעצרה במחסום לאילת, למעלה בהר חיזקיהו הייתה רוח חזקה שלא הייתה
מורגשת במיוחד באפיק הנחל. את המסלול הכיר לי אייל מתגובת שרשרת שלושה
שבועות לפני הטיול הזה. הצטרפתי אליו עם חברת אלתים באחד מימי השישי, רכבתי
ונפגעתי (לא פיזית כמובן). גם הפעם כשבישרתי לא שאנחנו מגיעים הוא התנדב
להגיע אתנו לנקודת ההתחלה ולהחזיר רכב לאילת (המסלול אינו מעגלי). הוא
גם הפקיד אותנו בידיו של יונתן, נער בן 17 שזורם את הנחל כמו טרוטה בנהר.
מדי פעם קיבלנו הדגמה והדרכה כיצד עוברים אלמנט כזה או אחר, דורון ופיטר
העיזו יותר ממני אבל גם כך הפתעתי את עצמי ואותם בכמה שיפועים תלולים שרכבתי.
היה תענוג לראות את קרן, גילי, פיטר ודורון מתמודדים בנון שלנטיות עם שיפועים
ומדרגות שאני לתומי החשבתי כמפחידים אך לפני שבועיים. החלנו לרכב אחרי
14:00 וסיימנו ב 17:00 בילינו קצת באילת וחזרנו לגרופית שם ישנו ולשם גם
הגיעו החברה שרכבו בשישי ושבת.
יום שישי - מעלה שחרות, הר ברך ולינה בסמוך לנחל
בטמים
היום הזה תוכנן כקשה וארוך ולכן בחרנו בעלייה הקלה - מעלה שחרות. נפלנו
על יום חם למרות העננים והעלייה תלולה ותובענית. חוץ משני קטעים עם דרדרת
אפשר לרכב את כולה, לא משימה קלה אבל אפשרית. ביום הזה בקשתי מכולם ללבוש
את חולצת רכסים החדשה וראינו ביום הזה מעין טקס חניכה לחולצה. כל מי שהיה
ביום הזה בהחלט "הרוויח" את החולצה. לאט לאט צברנו גובה והגענו
למעלה שחרות. שם עשינו הפסקה ראשונה עם כב מהפינג'אן של יעלה והכי חשוב
מלאנו את השקיות במים. יום חם כבר אמרתי. נכנסנו דרך הישוב והתחברנו לשביל
ישראל. הפעם אני אכתוב כדי שלא אשכח. השביל מדהים ביופיו, הרבה סינגלים
פתוחים, מהירים וזורמים אבל יש כמה וכמה ערוצים של נחל שצריך לעבור בדרך
וזה אומר עלייה, די תלולה כשהאופניים עליך או לצידך. כשכל זה קורה במזג
אוויר חם וכשלכל עלייה אתה מגיע קצת יותר עייף זה הופך לקריעת תחת. בסופו
של דבר מגיעים לבאר מלחן, צומת דרכים שבעבר השצמשנו בא כדי "לברוח"
משם וירדנו במעלה מלחן. הפעם הגענו מספיק מוקדם ואם הרבה מים לכן החלטנו
לנוח שעה וחצי בצל! ולהמשיך הלאה. הגענו להר ברך, לא התעצלנו וטיפסנו כדי
להשקיף על בקעת תמנע, השמש במערב והיופי מדהים. קצת התלבטנו על הנתיב לנקודת
הסיום ולאחר שהמפה של קרן התעופפה ברוח החזקה הימרנו על השביל האדום שמתחבר
לנחל בוטם. הירידה על האדום עוברת על הסכין של המצוק, מה שסיפק חוויה חזקה
וצילום מדהים שבחרתי לשער. לחניון הלילה הגענו דרך נחל בטם. ערוץ נחלים
בסמוך לנחל בטמים.
לאלבום של פיטר - יום שישי
שישי בערב
כאן אני אסתפק ואומר שזה היה אחד מהערבים הכי מהנים שהיו לי במדבר, האוכל,
האווירה, החברים, החברים, החברים. סיום נאה ומוצלח ליום רכיבה מתיש.
לאלבום של אורי - שישי בערב ושבת
שבת - נחל בטם - עתק - רחם
אחרי ארוחת בוקר והעמסת הציוד על הרכב יצאנו ליום הרכיבה האחרון. ההתחלה
עברה בנחל בטם אותו הנחל שעברנו אתמול. המשכנו בסינגל האדום שיורד בהר
גדנע ובצומת עם הירוק פנינו לתצפית נוספת על בקעת תמנע. שוב משפשפים את
העניים מרוב יופי ותמהון, שותים קפה כדי להעביר את הזמן ונהנים. חוזרים
לירוק שהוא קטע הרכיבה הכי מרשים ליום זה, ירידה על סכין, מפחיד משהו אבל
מדהים ביופיו. נשפכים לנחל עתק, אצבע האלוהים, שביל כחול, דרך ג'יפים רחבה
בתוך נחל מצוקי מרהיב ביופיו. אנחנו במגמת ירידה והאופניים טסות. הגענו
לנחל רחם , לחלקו התחתון והמשכנו אתו עד לבאר אורה. כמו שכבר ציינתי, היגענו
מוקדם מהמצופה ולא ממש עייפים ולכן החלטנו לחזור בכביש ליוטבתה, עוד כ
25 ק"מ כדי להוסיף נפח לרכיבה וחסוך נסיעה לאחי. הרוח רוח פנים וליוטבתה
הגענו עייפים כהלכה ובכל זאת מחייכים.
לא מאמין שכתבתי כל כך הרבה. הוידאו שצילמתי כבר בדרך.
עברו יומיים, הדם כבר הפסיק לבעבע ואני מוכן להרפתקאה הבאה.
רכבתי ונהנתי דוד
